פסק-דין בתיק ערעור 134/13

1.      בפנינו ערעורה של התביעה הצבאית על מידת העונש שנגזרה למשיב, רב"ט ר. פ.. המשיב הורשע על פי הודאתו בבית הדין הצבאי המחוזי, בעבירה של שימוש בסם מסוכן לפי סעיף 7(א)+(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. כעולה מכתב האישום הורשע המשיב בשימוש בסם מסוכן מסוג קנביס "במספר לא מועט של הזדמנויות", בנסיבות אזרחיות, בתקופת זמן שבין חודש נובמבר 2012 ועד 15 באוגוסט 2013. במסמך ה"פרטים הנוספים" שהוגש לערכאה קמא צוין כי המשיב: "הודה בחקירתו בשימוש בסם מסוכן מסוג חשיש וגראס בתדירות של פעם אחת בכל סוף שבוע שני במשך תשעה חודשים מתחילת שירותו".

2.      בית הדין המחוזי קבע כי המשיב פגע פגיעה ממשית במשמעת הצבא ובחוסנו בכך שהשתמש בסמים, הגם שבנסיבות אזרחיות, וכי נוכח תפקידו הצבאי כנהג, טמון היה בכך גם פן של סיכון חיים, לאור האפשרות כי נדרש היה לנהוג, כשהוא תחת השפעת סמים, ואינו במלוא חושיו. בנסיבותיו של מעשה העבירה הנדון, בהיקף מעשי השימוש בסם כפי שיוחס, קבעה הערכאה קמא כי מתחם הענישה ההולם הינו עונש מאסר ממשי הנע בין שישים למאה ועשרים ימים. בשים לב לכך שהמשיב השתמש בסמים "בהשפעת ההווי החברתי" ולא היה היוזם למעשי השימוש כאמור; כי מדובר במי שהפגין מוטיבציה רבה לשירות תורם; שאך בשל נסיבות רפואיות נפלט מהאפיק הקרבי; הודאתו באשמה וחרטתו העמוקה - כל אלה הביאו את הערכאה קמא לבכר את שיקולי השיקום ולגזור למשיב עונש שבצידו רישום פלילי מסויג. על כן נגזרו למשיב תשעים ימי מאסר לריצוי בפועל כשנקבע כי שישים ימים ירוצו בכליאה ממשית, והיתרה תרוצה בדרך של עבודות צבאיות, וכן שמונה חודשי פסילת רישיונות נהיגה צבאי ואזרחי בפועל, לצד עונשי מאסר ופסילה מותנים, והורדת המשיב לדרגת טוראי.

3.      התביעה הצבאית עתרה להחמיר ברכיב המאסר בפועל שנגזר למשיב. נטען כי נוכח מלחמת החורמה המתנהלת נגד השימוש בסמים בקרב חיילים, נוכח השפעתו על כשירותו וכוננותו של הצבא, ראוי להחמיר בעונשו של המשיב. לעניין זה הטעימה התביעה כי מדובר בהיקף מעשי שימוש - 18 פעמים, שאינו מועט, שהשתרע על כל תקופת שירותו הצבאי של המשיב עד מעצרו ממש; כי נוכח תפקידו כנהג צבאי, למעשיו משנה חומרה על רקע הסיכון הטמון בהם לבטיחות מי שהמשיב הסיעו או למשתמשים אחרים בדרך. טעמים אלה מחייבים, להשקפת המאשימה, כי שיקולי השיקום בעניינו של המשיב ידחקו לקרן זווית אל מול שיקולי הרתעה והלימה, לאור חומרת המעשים, כאמור. בכגון זה סבורה התביעה כי ראוי לענישה במקרה זה שתגרור עימה רישום פלילי מלא, נוכח הפגם המוסרי שדבק במעשיו של המשיב, המגלמים פגיעה של ממש במשמעת הצבא.

4.      בא כוח המשיב עתר לדחיית הערעור: להשקפתו בית הדין קמא שקל את כל השיקולים הנדרשים לעניין בעת שגזר את עונשו של המשיב, ומצא ליתן בכירות לשיקולי השיקום, באופן המעוגן בנסיבותיו של המקרה. מכל מקום צוין כי אין זה מקרה המצדיק את התערבות ערכאת הערעור. כן צוין כי ניסוחו של כתב האישום נעשה לאור קשיים ראייתיים שהציג בפני המאשימה, והניסוח מגבש פשרה אליה הגיעו הצדדים.

דיון והכרעה

5.      כאמור, בכתב האישום שבו הורשע המשיב צוין לעניין היקף השימוש בסם כי המשיב השתמש בסמים במקומות ובמועדים שפורטו: "במספר לא מועט של הזדמנויות". במסמך הפרטים הנוספים צוין לעניין זה כי: "בחקירתו הודה הנאשם בשימוש בסם מסוכן מסוג חשיש וגראס בתדירות של פעם אחת בכל סוף שבוע שני.. במשך תשעה חודשים...".

במהלך הדיון ציינה התובעת כי להשקפתה שילוב העובדות הנזכרות בהן הודה המשיב מביא למסקנה ברורה לפיה הוא הודה כי ביצע שמונה עשר מעשי שימוש בסם. בפנינו טען בא כוחו של המשיב כי ניסוח זה של כתב האישום הינו פרי של קושי ראייתי ששוקלל לכדי ניסוח שהינו פרי של פשרה בין הצדדים. עיון בסיכומי הצדדים בפני הערכאה קמא מעלה כי כבר אז כל צד השקיף באופן שונה על היקף מעשי השימוש בסם שבפנינו: התביעה ציינה כי מדובר בשמונה עשר מעשי שימוש, ואילו ההגנה בסיכומיה ציינה כי מדובר: "עד 18 מקרים".

אף הערכאה קמא בגזר דינה ציינה כי לדידה מדובר בשימוש בהיקף של: "מספר הזדמנויות לא מעטות".

לא הייתה כל מניעה לייחס למשיב שמונה עשר מעשי שימוש בסם, בניסוח פשוט ומובן, לו לכך התכוונו שני הצדדים עת ניסחו את כתב האישום המתוקן, בו הודה לבסוף המשיב. הדעת נותנת כי ניסוחו המעורפל של גיליון האישום נבע מדין ודברים בין הצדדים, שבסיומם נמצאה נקודת איזון בדמות ניסוח המלמד על היקף מעשי שימוש הנמוך מזה בו הודה בחקירתו.

אין מנוס אלא לשוב ולהזכיר כי תשתית חיונית לגזירת הדין היא תמונה עובדתית בהירה. כבר נאמר כי על הצדדים להמנע ממצב בו נותרת אי-בהירות לגבי העובדות המוסכמות במסגרת הסדר הטיעון (ראו ע/74/09 תא"ל תמיר נ' התובע הצבאי הראשי (2009)).

נקודת המוצא, אפוא, לדיון בערעור שבפנינו היא כי היקף מעשי השימוש במקרה זה משתרע על: "מספר לא מועט של הזדמנויות". מה תוכנו והיקפו של ניסוח זה, יקשה עלינו לפרש. כל שנציין כי הניסוח סובל פרשנויות שונות, שדינן להוביל לפרשנות הנוחה ביותר למשיב.

בהינתן המסד העובדתי האמור, ניטל עוקצו של הערעור שבפנינו, הנשען ביסודו על תשתית עובדתית, לפיה המשיב הורשע בשמונה עשר מעשי שימוש בסם מסוכן, ולא היא. 

6.      נוכח מסקנתנו באשר להיקף מעשי השימוש שהם בבסיס כתב האישום בו הורשע המשיב, אין לומר כי הענישה שהושתה על המשיב מקלה עימו יתר על המידה. יצויין כי המשיב אופיין כבעל מוטיבציה רבה לשירות ורק בשל קשיים רפואיים הוסט מאפיק הלוחמה בו החל. נסיבות מעשי השימוש אף הם מלמדים על מי שלא הסתבך במעשים של רכש סם, הודה לאלתר במיוחס לו והביע חרטה ממשית. בשים לב לנסיבות אלה, התוצאה העונשית אליה הגיעה הערכאה קמא ראויה והולמת.

7.      לנסיבות האמורות מצטרפת העובדה כי המשיב השתחרר זה מכבר מריצוי עונש המאסר הממשי שהוטל, והחל בריצוי פרק העבודה הצבאית. הלכה מושרשת היא כי לא בנקל יורה בית המשפט להחזיר אדם מאחורי סורג ובריח לאחר שכבר שוחרר ממאסרו (ראו: ע/45/12 התובע הצבאי הראשי נ' טור' מוראשוב (2012)). הדברים ודאי יפים בנסיבות שבהן הענישה שהוטלה אינה מקילה עם המשיב, באופן המצדיק נקיטה בצעד דרסטי של השבתו אל מעבר לסורג ובריח.

8.      תוצאת האמור היא שמצאנו לדחות את הערעור. הענישה שהוטלה בערכאה קמא תעמוד בעינה.

ניתן והודע היום, י' בכסלו התשע"ד, 13 בנובמבר 2013‏, בפומבי ובמעמד הצדדים.

         ______________        ______________        ______________