פסק-דין בתיק ערעור 127/13

1.          המערערת, טור' א' א', הורשעה בבית הדין המחוזי, על פי הודאתה, בעבירה של היעדר מן השירות שלא ברשות, לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955. עניינה של העבירה בכך שהמערערת נמנעה מלהתייצב לגיוס במועד שאליו זומנה, במשך 960 ימים, עד שהתייצבה. בית הדין קמא גזר על המערערת חמישה חודשי מאסר לריצוי בפועל ומאסר מותנה. המערערת משיגה על חומרת העונש.

2.          בפני בית הדין קמא הובאו מסמכים שהעידו כי הורי המערערת התגרשו. הוגש מסמך תמציתי (ועל כך להלן) מטעם הקב"ן שלפיו למערערת מצוקה נפשית מתונה. הוגש מסמך מטעם מפקד בסיס הכליאה שלפיו בירר את תלונת המערערת כי אחת ממדריכות הכלואים נהגה בה אלימות ומצא כי אותה מדריכת כלואים אחזה בחוזקה, אולי בחוזקה יתירה, בזרועה של המערערת, בתגובה להתנהגותה של המערערת. הוצגו תמונות שבהן נראית המטומה על זרועה. המערערת לא העידה בפני בית הדין קמא. בסיום המשפט מסרה בקצרה כי הייתה נתונה לאלימות של אביה, כי עברה התעללות מינית וכן "זה לא שלא רציתי להתגייס החיים הובילו אותי לזה... זה לא שבחרתי לא להתגייס פשוט לא יכולתי אני ברחוב כל חיי...".

3.          בית הדין קמא מצא, בנסיבות העניין, לקבוע מתחם עונש הולם שבין ארבעה לשמונה חודשי מאסר בפועל - לאחר שמצא ליתן משקל לפגיעה בערך החברתי של החובה לשרת בצבא ולרמת הענישה המקובלת ומנגד, לנסיבותיה האישיות של המערערת, להודאתה ולמצבה הנפשי. באיזון הדברים, מצא בית הדין קמא להשית עונשים כמפורט לעיל.

4.          המערערת סבורה כי בית הדין החמיר עימה יתר על המידה, כי קבע מתחם ענישה צר מדי וכי, כפי שיפורט להלן, לא איפשר להניח בפניו תמונה רחבה יותר על אודות מצבה הנפשי של המערערת.

5.          נדרש תחילה להיבט הליכי, בערכאה קמא וגם בערעור, שיש לו, כפי שיבואר להלן, השלכה גם על גוף הדברים: בבית הדין המחוזי, לאחר שהודתה המערערת באשמה, טען סנגורה כי ביקש כי תיבדק על ידי גורמי בריאות הנפש והדבר לא נעשה וכן כי המערערת התלוננה על כי הותקפה בידי מדריכת כלואים ולא ניתנה בידיו התייחסות בעניין. הנשיאה הנכבדה מצאה, על כן, לדחות את המשך הדיון והורתה כי עד למועד הנדחה תומצא התייחסות מפקד בסיס הכליאה לטענה בדבר האלימות וכי המערערת תיבדק, כמבוקש. בישיבה שהתקיימה כמה ימים מאוחר יותר התברר כי המערערת נבדקה כבר במתקן הכליאה על ידי קב"ן ונמסר מסמך תמציתי מטעם הקב"ן, שכל שנאמר בו הוא כי למערערת מצוקה נפשית מתונה, כי אין מקום להתערבות קב"ן נוספת וכי נדרשת מעורבות תומכת של מפקדים. עוד נמסר מסמך אשר עוסק בבירור התלונה בדבר האלימות שנטען כי הופעלה כלפי המערערת. בפרוטוקול הדיון נכתב כי המסמכים נמסרו לבא כוח המערערת ובהמשך טענו הצדדים לעניין העונש ונמסר גזר הדין. בהודעת הערעור מלינים באי כוחה של המערערת על כי, על אף שבית הדין המחוזי הורה לקבל חוות דעת נפשית עדכנית לגבי המערערת, גזר את דינה מבלי שהומצאה לו חוות דעת כזו. צורפה להודעת הערעור בקשה להורות כי המערערת תיבדק על ידי קב"ן עובר לדיון בערעור, בשל הידרדרות מצבה הנפשי. בית הדין לערעורים הורה כאמור. בבוקר הדיון בערעור התברר כי לסנגורים הועבר שוב מסמך תמציתי, דומה מאוד למסמך שבא בפני בית הדין המחוזי. הם הלינו על כי אין מדובר בבדיקה של ממש. בירור העלה כי המסמך הוא תמצית שמועברת למפקד הבס"כ בפורמט כזה, מטעמי חיסיון רפואי. בהסכמת המערערת הועבר מסמך הבדיקה כולו, שאותו ביקשו הסנגורים להביא בפנינו. התובע, בהגינותו, הסכים לכך, אולם ביקש לא להסתמך על העובדות שבאו מפי המערערת בפני הקב"ן, משאין להן כל תימוכין אחרים.

6.           נדגיש, בהקשר זה, כי לא מצאנו ממש בטענות באי כוחה של המערערת לגבי מסמך הקב"ן - בית הדין קמא ביקש מסמך עדכני, לאחר שהסנגורים טענו שהמערערת לא נבדקה, אולם משהתברר כי המערערת נבדקה על ידי קב"ן התבקש להגיש את מסמך הבדיקה. המסמך התמציתי הוגש לבית הדין קמא על דעת הסנגורים, וללא הסתייגות. לא צוין כי ישנו מסמך מפורט יותר.

7.          יחד עם זאת סברנו כי ראוי כי תובא תמונת הבדיקה מלוא רוחבה. ואכן, בפני הקב"ן, בחוות הדעת המלאה שהוגשה לנו, נפרש סיפור חיים קשה מאוד - של אלימות, התעללות, שימוש בסמים ובאלכוהול והעדר מסגרת תומכת. אמנם לא הוצגו בפנינו תימוכין אחרים לכך (פרט למסמכים על גירושי ההורים) והמערערת לא העידה ומסרה בפני בית הדין רק את מקצת הדברים, אולם הקב"ן קבעה על בסיס דברים אלה ממצאים, שלא הובאו במסמך התמציתי שהוצג בפני בית הדין קמא - כי המערערת הגיעה מרקע סוציו אקונומי מורכב וקשה, וכי "לאורך חייה התמודדה עם מהמורות רבות... עושה רושם כי לחיילת כוחות ונכונות לסייע לעצמה אולם חסרה מערכות תמיכה וסביבה מאפשרת לצורך כך". הקב"ן לא התרשמה מקיומה של פסיכופתולוגיה מאג'ורית אולם, "נראה כי בציר 2 ישנם קווים מעט גבוליים וכן ניכר כי ישנה תגובה של החיילת לרקע ממנו היא באה".

8.          ממצאים אלה לא הובאו, כאמור, בפני בית הדין קמא ודומה כי הם שופכים אור מלא יותר על רקעה של המערערת ועל הרקע להיעדרות, כמו גם על סיכויי השתלבותה במסגרת הצבאית. נראה כי לו היו באים ממצאים אלה בפני בית הדין קמא, היה נקבע מתחם ענישה שקצהו האחד נמוך יותר, בהתחשב בסיבות שהביאו את המערערת לבצע את העבירה ובתוך המתחם ניתן היה משקל רב יותר לנסיבות חייה.

9.          משכך אנו מוצאים להקל במידת עונש המאסר בפועל ולהעמידו על מאה ימים, שימנו מיום מעצרה. אין שינוי ברכיב המאסר המותנה.

ניתן והודע היום, כ"ד בחשוון התשע"ד, 28 באוקטובר 2013, בפומבי ובמעמד הצדדים.

         ______________        ______________        ______________

              המשנה לנשיא                         שופט                               שופטת

חתימת המגיה: _________________             העתק           נאמן             למקור
                                                                                 סגן               סבטלנה     סוברנקו         
תאריך: ______________________              קצינת           בית                 הדין