פסק-דין בתיק עפא 80351/04

1.   ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב -יפו (כב' השופט א' ספיר)  מיום 22.11.04 לפיה ניתן צו הריסה בלא הרשעה מכוח סעיף 212 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

צו ההריסה מתייחס לגדר בטון באורך 3 מטר ובגובה 1.2 מטר ולגדר רשת באורך 6.2 מטר ובגובה 1.5 מטר (להלן: "גדר הרשת") אשר מצויות ברח' אמנון ותמר 5 תל אביב (להלן: "הגדרות"). גדרות אלה הן חלק מהגידור המקיף את ביתם של המערערים. 

בבקשה נטען כי גדרות אלה נבנו בשטח ציבורי בלא היתר כדין. הבניה בוצעה לפני למעלה מחמש שנים ומי שביצע אותה איננו בר עונשין, מסיבות שאין בהן כדי לעשות את פעולתו חוקית.

2.   בפני בית משפט קמא העידו שני עדים מטעם המשיבה. המערערים עצמם לא העידו והוגשה מטעמם רק תמונה אחת - נ/1.

בית משפט קמא קבע כי הגדרות נבנו בשטח שהוא ציבורי וכי הוכח האינטרס הציבורי שבהריסתן, שקילת האנטרסים הנוגדים מביאה למסקנה חד משמעית כי האנטרס הציבורי גובר  ואין להעדיף עליו את האנטרס של המשיבים.

3.         לערעור שני ראשים עיקריים:

א)    תקיפת המימצא כי הגדרות נמצאות על שטח ציבורי.

לטענת המערערים, התביעה לא הרימה את נטל הראיה: מדובר בהליך פלילי, מעדויות עדי התביעה עולה כי לא הכירו היטב את המקום, לא בדקו באופן אישי את המפות המצורפות לנסח הרישום ואישרו בחקירתם כי  הסתמכו על חומר שנמצא בתיק הבנין, בין היתר על תצהיר של עובדי עירייה אחרים.

ב)     תקיפת המסקנה כי הוכח אינטרס ציבורי לבצע את ההריסה.

לטענת המערערים בבקשה ובמהלך העדויות לא נטען כל אינטרס ציבורי, פרט לאמירה כי מדובר  בבניה בקרקע ציבורית. בפועל, מדובר בבניה מלפני 50 שנה, עוד בטרם נערכה הפרצלציה ובטרם היתה העירייה הבעלים של השטח הציבורי. אי לכך האינטרס של המערערים גובר.

4.         דיון ומסקנות  

עד המשיבה, מהנדס דימה שטיינברג, הוא מפקח במחלקת הפיקוח והבניה בעיריית תל אביב. עד זה העיד כי הוא ערך את דו"ח  הביקורת (ת/1) ממנו עולה כי בחלקה ציבורית (חלקה 13) נבנתה גדר בטון וגדר רשת. כמו כן הגיש הודעה להגשת תביעה משפטית (ת/2) עליה חתומים בנוסף לעורך הדו"ח גם המפקח האזורי זילברמן חיים וגם מנהל המחלקה. כמו כן הגיש את התרשים ת/3 שהוא תוכנית המגרש עליה מצויינים הגוש והחלקות המתייחסים לרחוב אמנון ותמר 5 וכן סימון מיקום הגדרות. כמו כן הוגשו נסחי הטאבו ת/4 ות/5.

עד זה העיד כי הוא שוחח עם המערער, אשר אמר לו שאת הגדרות בנו עוד לפני כ- 50 שנה והוא מוכן לרכוש חלק מהמגרש הציבורי.

העד נשאל:     "בדקת מפות של השטחים האלה?

ת: בדקתי את המפות ואני לא זוכר עכשיו, ראיתי את המזכר של אלה שעבדו בשטח" .

עוד הוסיף העד:

"יש לנו מחלקת מידע ועובדים שמתמצאים בנושא. אישית לא בדקתי את המפות (נשאל על מפות הטאבו - י.ש.) אך בדקתי על ידי העובדים שמתעסקים עם המפות ונמצא שהגדר נמצאת בשטח ציבורי. זו עובדה שזה בשטח הציבורי".

מדברים אלה מבקש ב"כ המערער להסיק כי המשיבה לא הרימה את נטל הראיה. אינני מקבלת עמדתו זו. העובדה שהעד לא בדק אישית את המפה שלטענת ב"כ המערער נמצאת בטאבו, אין בה ולא כלום.

לתיק צורפו כאמור לעיל, לא רק הנסחים, אלא גם מסמכים נוספים: תוכנית המגרש ת/3 וכן תוכנית מדידה 3/97 עם סימון הפלישות והגדרות וכן הודעה להגשת התביעה משפטית חתומה על ידי כל המוסמכים לאשר את ההגשה. מסמכים אלה הם מסמכים ציבוריים, ומכל מקום משהוצאו מתוך תיקי העירייה, חלה לגביהם חזקת התקינות העומדת לרשות המינהלית במעשיה.