פסק-דין בתיק עפא 80261/05

בפני ערעור המדינה על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב - יפו בתיק רפ 5911/03, כב' השופט אלי ספיר, מיום 18/5/05. הערעור מופנה כנגד גזר הדין.

ביום 16/6/03 הוגש כנגד המשיבים כתב אישום בו הואשמו בעבירה של ניהול עסק ללא רשיון, לפי חוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968, בו צוין כי ביום 19/5/03 עסקו המשיבים בעסק של מסעדה וצריכת משקאות משכרים, עסקים הטעונים רישוי לפי פריט 4.2א ו- 4.8 לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה-1995 (להלן: "צו הרישוי").

בישיבת בית המשפט שנתקיימה ביום 5/5/04 הודו המשיבים בעובדות נשוא כתב האישום והורשעו על פי הודאתם.

ביום 18/5/03 נשמעו הטיעונים לעונש.

בגזר הדין שניתן ביום זה הושת על המשיבה 1 קנס בסך 3,500 ש"ח ואילו על המשיב 2 קנס בסך 1,500 ש"ח.

בית המשפט קמא דחה את בקשת המערערת למתן צו הפסקת עיסוק לפריט מסעדה, תוך שהוא מנמק עמדתו זו בעובדה לפיה קיבלו המשיבים היתר זמני לארבעה חודשים למזנון ולצריכת משקאות משכרים. עוד קובע בית המשפט קמא כי:

"באם הנאשמים יפרו את תנאי ההיתר או הרשיון בעתיד, ניתן יהיה לנקוט נגדם בהליכים משפטיים בהתאם".

על גזר דין זה קובלת המערערת.

לטענתה, מדובר בענישה מקלה המעודדת הקמת עסקים ללא רשיון.

בעיקר יוצאת המערערת חוצץ כנגד דחיית בקשתה למתן צו הפסקת עיסוק בכל הנוגע לפריט המסעדה, שכן, לטענתה, תחום זה לא הופיע כלל בהיתר הזמני ומשכך, לא היה אמור היתר זמני זה להשפיע על שיקולי בית המשפט אם ליתן את צו הסגירה, אם לאו.

עוד היא טוענת כי מבחינה עקרונית, עובדת הינתנו של היתר זמני אינה אמורה להשפיע על גזר הדין ועל צו הסגירה, שכן השפעה שכזו תאותת לרשויות המקומיות שאל להן להרבות במתן היתרים זמניים.

הסניגור המלומד טוען בכלליות כי מדיניות העירייה היא לא לעתור לצו סגירה שעה שניתן לעסק היתר זמני.

לגופו של עניין, טוען הסניגור, כי עובדת אי קבלת היתר לעסק עד כה רובצת לפתחה של העירייה, שהינה הבעלים של המבנה בו מתנהל העסק נשוא העניין, מחמת תקלה כלשהי בהיתר הבנייה שניתן בשעתו. עוד הוא טוען כי המשיבים לא הפרו את צו הסגירה בכל הנוגע להכנת מאכלי בשר מן החי, אף לא בכל הנוגע לניהול מסעדה, שאם לא כן, לא היה מוגש כתב אישום נוסף לעניין פריטים 4.2ב ו- 4.8 בלבד. עוד מבקשים המשיבים שלא להתערב בעונש שנגזר על ידי בית משפט קמא, כאשר זה האחרון שקל לעומקם את כל הנתונים הרלוונטיים לעניין.

במהלך הדיון הוברר כי ביום 7/1/04 הוצא כנגד המשיבים צו סגירה המתייחס לעיסוק של הכנת מאכלי בשר מן החי וכי ביום 2/4/05 ניתן למשיבים היתר זמני לעסק של בית אוכל להכנת ומכירת כריכים, צ'יפסים והגשת תה וקפה לפי פריט 4.2ב וכן צריכת משקאות משכרים לפי פריט 4.8ב לצו הרישוי.

עוד הוברר כי ביום 10/1/06 הוגש כנגד המשיבים כתב אישום נוסף המייחס להם ניהול עסק ללא רשיון, וזאת בכל הנוגע לבית אוכל - לפי פריט 4.2ב לצו הרישוי והגשת משקאות משכרים - לפי פריט 4.8 לצו הרישוי. גם בתיק זה הודו המשיבים בעובדות נשוא כתב האישום, הורשעו על פי הודאתם, וביום 4/7/06 נדונו, בהתאם לעסקת טיעון, לקנס ולצו סגירה שייכנס לתוקפו תוך 15 חודשים.

ראשית, יאמר, כי לא קיימת כל מניעה עקרונית למתן צו סגירה ו/או הפסקת העיסוק בעסק בגינו הורשע הנאשם בעבירת ניהול עסק ללא רשיון, גם כאשר הוצא לעסק זה לאחר מכן היתר זמני שתוקפו מוגבל.

סעיף 16 לחוק רישוי עסקים מסמיך את בית המשפט לצוות על הפסקת העיסוק בעסק, לחלוטין או לתקופה שיקבע, שעה ש "הורשע אדם בעבירה לפי סעיף 14 או לפי הוראה בחיקוק אחר הקובעת כללים בדבר עיסוק בעסק הטעון רישוי לפי חוק זה..."

משכך, אין מניעה למתן צו סגירה או צו הפסקת עיסוק, בכל הנוגע לפריט בגינו הורשע הנאשם, אף בהינתן היתר זמני, ובלבד שצו הסגירה ייכנס לתוקף, שעה שקיימת חפיפה בין פריט ההרשעה לבין הפריט נשוא ההיתר הזמני, עם תומו של ההיתר הזמני.

אין בהינתן ההיתר הזמני כדי לאיין את העבירה שנעברה קודם הינתנו, ואין בו כל ערובה למתן היתר של קבע לעתיד לבוא, ומשכך, בהתקיים הנסיבות המתאימות, אין מניעה למתן צו הפסקת עיסוק שייכנס לתוקף לאחר תום התקופה הנקובה בהיתר. אם לא נאמר כך, נמצאנו מעודדים את הרשויות לקמוץ ידן בהיתרים זמניים ויצא הציבור נפסד ולא נשכר.