פסק-דין בתיק עפא 26/06

השופט יגאל פליטמן

1.         לפנינו ערעור המדינה על החלטת בית הדין האזורי בנצרת (השופטת עידית איצקוביץ; ב"ש 1003/06), להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט, בגין קנס מינהלי, שהוטל על המשיב נחום רזניק (להלן - המשיב), בשל עבירת אי מתן תנאי מגורים הולמים לאחד עשר עובדים זרים שהעסיק.

2.         עיקרי העובדות:

א.        ביום 21.2.05  נערכה בקורת מטעם מפקחי משרד התעשייה המסחר והתעסוקה   במשקו של המשיב ביבניאל  על פי דו"ח הביקורת נמצאו ליקויים בתנאי המגורים של 11 העובדים התאילנדים שהעסיק. בו במקום נמסר למשיב עותק מטופס "בדיקת מגורי עובדים זרים" ונקבע מועד נוסף לביצוע ביקורת, ליום 28.2.05.

ב.         ביום 28.2.05 נערכה ביקורת נוספת. על פי מימצאיה לא תיקן המשיב ליקויים שאוזכרו בטופס בדיקת מגורי עובדים זרים. לטענת המערערת, באותו מועד סירב המשיב לחתום על הודעה שנגבתה ממנו.

ג.         ביום 7.7.05 נשלחה למשיב, למעונו ביבניאל הודעה על הטלת קנס עליו בסך 55,000 ש"ח, (להלן - הודעת הקנס) בגין עבירה מינהלית של "העבדת 11 עובדים זרים מבלי להעמיד לשימושם מגורים הולמים או שנוכה משכרם, ...סכום העולה על השיעור שנקבע בתקנות. זאת, בניגוד לתקנה 1ה ו-2 (ב)(4), לתקנות בדבר העסקה שלא כדין (הבטחת תנאים הוגנים) התשנ"א - 1991.

ד.         הודעת הקנס חזרה בציון "לא נדרש". לטענת המשיב, "במועדים הרלבנטיים בהם נערכה הביקורת הוא שהה בדרום הארץ, שם עסק בגידול עגבניות בשותפות עם חקלאי נוסף ועל כן נעדר מביתו במשך מספר שבועות ויתכן שעקב כך לא קיבל לידיו הודעת הקנס המקורית".

ה.        משלא שולם הקנס על פי הודעת הקנס, שלח "המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות", ביום 26.12.05, למענו של המשיב ביבניאל, דרישה לתשלום כולל בסך של 82,500 ש"ח, (סכום החוב המקורי של 55,000 ש"ח בתוספת פיגורים על אי תשלום קנס בסך 27,500 ש"ח) (להלן - הדרישה לתשלום חוב).

ו.         בעקבות "הדרישה לתשלום החוב", ביקש המערער במכתבו מיום 11.1.06 את חומר התיק, על מנת "לקבל לידו את מסכת העובדות בעניינו" שעל פיהם הוא מואשם. ביום 15.1.06 הוא שלח בקשה לביטול הקנס.

ז.         בקשות המשיב נדחו ביום 25.1.06 מאחר שהוגשו לאחר שחלף המועד להגשתן. כחודש לאחר מכן, ביום 26.2.06, הגיש המשיב את בקשתו להארכת מועד להגשת בקשה להישפט.

3.         בהחלטתו נעתר בית הדין קמא לבקשה להארכת מועד וזאת משני טעמים:

א.        אמנם המשיב "לא הגיש תצהיר התומך בבקשתו ולכן לא הוכיח כי הוא לא קיבל את ההודעה על הקנס המקורי מסיבות שלא היו בשליטתו", אך עצם העובדה כי "אישור המסירה חזר כלא נדרש ולא היתה ידיעה פוזיטיבית לגבי העבירה... מהווה 'טעם מוצדק' להארכת המועד למבקש להישפט".

ב.         למבקש טענות בעלות משקל לעצם הטלת הקנס מאחר והוא טוען כי שילם עבור מגורי העובדים והסכומים שנוכו אינם חריגים מן המותר על פי דין.

4.         המערערת טענה להעדר "טעם מוצדק" המצדיק הארכת מועד להגשת בקשה להישפט. המשיב טען מאידך, כי יש לאפשר לו לקבל יומו בבית הדין מטעמי בית הדין קמא בהחלטתו ובהתחשב בכך שזכות הפניה לערכאות שיפוטיות הוכרה בזכות חוקתית, ומבחינה מהותית לא ברור בגין איזו עבירה נקנס.

5.         אשר לדעתנו

א.        על פי סעיף 13(ב) לחוק עבירות המנהליות (להלן - חוק העבירות המינהליות), לבית הדין הסמכות להאריך מועד להגשת בקשה לביטול מנימוקים שירשמו. "עם זאת אין זה מובן מאליו שהארכת מועד הינה דבר שבשיגרה.  בכל מיקרה על בית הדין לשקול לענין זה, את משך האיחור, את הסיבות שבעטיין לא הוגשה הבקשה להישפט במועד כמו גם את הטעמים לגופם המשקפים לכאורה את סיכויי ההצלחה של המבקש שהאישום נגדו יופיק ואת הראיות הממשיות התומכות בכך" (עפ"א 15/05 ויקטור בסמילאן - משרד התעשייה המסחר והתיירות).

ב.         אשר לאיחור בתגובת הבקשה להישפט, אזי -

בהתאם לסעיף 35 לחוק העבירות המינהליות, המצאת הודעה על פי חוק יכול שתהא במשלוח מכתב רשום לפי מעונו של האדם.

בתקנה 15 לתקנות העבירות המנהליות התשמ"ו-1986 (להלן - התקנות) - הודעה שיש להמציאו לאדם לפי חוק, ניתן להמציאה לו במשלוח מכתב רשום למעונו, והיום העשרים לאחר המשלוח האמור ייראה בתאריך ההמצאה, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או המסמך מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו לקבלה.

            בנסיבות המקרה שלפנינו הומצאה הודעת הקנס מיום 7.7.05 כנדרש כעבור 20 יום מיום משלוחה, דהיינו, ביום 27.7.05.

            מאז אותו מועד ועד ל- 11.1.06, דהיינו במשך כ- 5.5 חודשים, לא עשה המשיב דבר. באשר לטענתו שאפילו אינה נתמכת בתצהיר, כי בתקופת שליחת הודעת הקנס שהה בדרום ועסק שם בגידול עגבניות, אזי, אין משמעה, כי הוא נעדר מביתו ביבניאל באופן שמנע בעדו מלקבל את הודעת הקנס.

            לאור האמור, עומדת לגביו חזקת הדין, כי הודעת הקנס הומצאה לו ביום 27.7.05.  טענת המשיב, שאינה נסמכת בראייה ממשית, כי לא ידע על הודעת הקנס, אינה בגדר "נימוק שירשם" המצדיק התעלמות מהאיחור בהגשת הבקשה להארכת מועד להישפט. קבלת טענה שכזאת משמעה - איון תקנה 15 לעניין חזקת ההמצאה הקונסטיטוטיבית מכל משמעות. מעבר לכך נוסיף, כי להבדיל מדו"ח חניה למשל המושם על שמשת המכונית ולא נמסר אישית לנהג, הרי במקרה שלפנינו בעקבות דו"חות הביקורת שנמסרו לו, חייב היה  המשיב להיות ער לכך שלא ירחק היום ותשלח אליו גם הודעת תשלום קנס.