פסק-דין בתיק עפא 25/08

השופט זיאד הווארי:

1.         נגד המערערים ועוד נאשם נוסף (להלן יכונו כולם ביחד- הנאשמים) הוגש לבית משפט קמא כתב אישום בו יוחסו להם העבירות הבאות:

א.         ציד חיית בר מוגנת בניגוד לסעיף 2 ו- 14 [ב] לחוק להגנת חיית הבר, תשט"ו - 1955 [להלן - "החוק"].

ב.         ציד במרדף בכלי תחבורה ממונע בניגוד לסעיף 5(4) וסעיף 14(א) לחוק.

ג.          ציד מתוך כלי רכב ממונע בניגוד לתקנה 6[ד] לתקנות להגנת חיית הבר, תשל"ו - 1976, [להלן "התקנות"] וסעיף 14[א] לחוק.

ד.         ציד באזור אסור [אזור מס' 2 לתוספת] בניגוד לתקנה 1 לתקנות להגנת חיית הבר  [אזורים אסורים], תשל"א - 1971] [להלן- "התקנות - אזורים אסורים"] וסעיף 14 (א) לחוק].

ה.         החזקת חיית בר מוגנת בניגוד לסעיף 8(א)(3) ו- 14(א) לחוק.

ו.          בנוסף, יוחס למערער מס' 2 ולנאשם הנוסף עבירה של ציד ללא רשיון ציד בניגוד לסעיף 2 ו- 14[ב] לחוק.

2.         בכתב האישום נטען כי ביום 30.4.05, סמוך לשעה 19:15, בנחל יששכר, רמת יששכר, עסקו הנאשמים, בציד צבאים ארץ ישראליים באמצעות רובה ציד, תוך שהם רודפים אחרי הצבאים בכלי רכב ממונע, וזאת ללא היתר למעשיהם. ברכבם של הנאשמים נמצא דם צבי, אשר נצוד ע"י הנאשמים. בשטח, במסלול נסיעתם של הנאשמים, נמצא צבי ירוי, אשר נצוד ע"י הנאשמים. המערער מס' 2 ונאשם נוסף הואשמו גם בציד ללא רישיון ציד. עוד נטען בכתב האישום כי הצבי הינו חיית בר מוגנת וכי אזור רמת יששכר הינו איזור ציד אסור בציד.

3.         המערערים כפרו באשמות שיוחסו להם, וטענו כי למרות שנכחו במועד ובמקום המתוארים בכתב האישום, לא עסקו בציד ולא היה ברשות המערער 2 והנאשם הנוסף רובה ציד.

בישיבה מיום 25.5.06 הודה הסניגור בשם הנאשמים כי נמצאו כתמי דם של צבי ברכבם של הנאשמים.

4.         במהלך שמיעת הראיות נפטר הנאשם הנוסף, לכן הופסקו ההליכים נגדו.

5.         לאחר שבית משפט קמא שמע את ראיות הצדדים וסיכומיהם, הרשיע את המערערים בעבירות המיוחסות להם והטיל על כל אחד מהם קנס בסך 6,500 ש"ח או 65 ימי מאסר תמורתו (הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים), כמו כן חויבו המערערים לחתום על התחייבות כספית ע"ס 12,000 ש"ח להימנע במשך 3 שנים מיום גזר הדין מלעבור על העבירות בהן הורשעו בתיק זה.

6.         טענות המערערים בתמצית כנגד פסק דינו של בית משפט קמא:

א.         טעה בית משפט קמא משלא פעל לפי כלל ברזל במשפט פלילי והינו שיש צורך להוכיח את האשמה מעל לכל ספק סביר, דבר שכלל לא קויים, בהכרעת הדין.

ב.         טעה בית המשפט קמא משלא נתן את המשקל הראוי לעובדה שלא נתפס נשק עם המערערים ו/או ברכבם ו/או אפילו באזור.

ג.          טעה בית המשפט קמא משלא נתן את המשקל הראוי לעובדה שלא נעשתה בדיקה בליסטית לנשקו של המערער 1 שנתפס בביתו מספר ימים לאחר מכן.

ד.         טעה בית משפט קמא משלא נתן את המשקל הראוי לעובדה שמפתח צלב שנתפס ברכבו של המערער 1 לא הובא כמוצג בפני בית המשפט ומה שהובא, מפתח חדש לחלוטין אחר.

ה.         טעה בית משפט קמא משלא נתן את המשקל הראוי לכך, שלא היה זיהוי לרכב ולא למערערים. כמו כן בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי לטענת חלק מהעדים שטענו שמדובר ברכב שהיו בו מספר נוסעים יותר מאלה שנתפסו ברכבו של המערער 1.