פסק-דין בתיק עפא 235/08

ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בנצרת בתיק פלילי 7680-06-08, שניתן על ידי כב' השופטת כרמלה רוטפלד-האפט ביום 21.7.08.

פסק דין

1.                  בית משפט השלום בנצרת הרשיע את המערער על סמך הודאתו בעבירה של תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 380 + 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977; בעקבות הרשעתו, נדון המערער לעונשים שלהלן: 6 חודשי מאסר בפועל, 8 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור כל עבירת אלימות פיזית, קנס בסך 250 ש"ח לתשלום עד יום 1.9.08 ופיצוי למתלוננת בסך 3,000 ש"ח לתשלום עד יום 1.9.08.

המערער מלין בפנינו על חומרת העונש שהושת עליו.

2.         על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 18.6.08 בשעה 05:30 לערך, בביתם, תקף המערער את המתלוננת, גב' ליזה אדלר, שהיתה בת זוגו מזה כ- 8 שנים, בכך שבעט בה ברגלה והלם בה בידה השמאלית באמצעות אגרופו וכתוצאה ממעשיו, נגרם למתלוננת שטף דם תת עורי בזרועה השמאלית.

3.         המערער סבור, כי בית משפט קמא החמיר עמו תוך שהוא נמנע מלתת משקל ראוי לכל אלה: הודאתו בהזדמנות הראשונה, נסיבותיו האישיות, בן 48 שעבד כטכנאי חשמל והשתכר בצמצום, העדר עבר פלילי מכביד, שכן בעברו שתי הרשעות קודמות, האחרונה משנת 1992, ואין בעברו עבירה נגד בת זוג, מדובר במקרה אלימות נקודתי, שאינו מאפיין את מערכת היחסים בין בני הזוג, מעשה התקיפה הינו ברף התחתון של עבירות האלימות, לא נגרם למתלוננת נזק רפואי של ממש. בהינתן כל אלה, סבור ב"כ המערער, כי העונש שהוטל על המערער חורג בצורה משמעותית מהענישה הנהוגה והסבירה בנסיבות דומות.

 ב"כ המערער מבקש שנקל בעונשו של המערער, במובן זה, שנורה על קיצור תקופת המאסר בפועל ועל דחיית מועד תשלום הקנס והפיצוי.

מנגד מבקשת ב"כ המשיבה לדחות את הערעור בהדגישה, שזו היתה הפעם השלישית שהמערער עומד לדין בגין עבירות אלימות וכי הוא חטא במקרה זה בעבירת אלימות חמורה.

4.         לא מצאנו בטעמים שנטענו על ידי הסניגור, עילה להקלה בעונש. המערער חטא בעבירה חמורה של תקיפת בת זוג בכך, שבעט בה ברגלה והלם בה בידה השמאלית באמצעות אגרופו, דבר שגרם למתלוננת שטף דם תת עורי בזרועה השמאלית. אין המדובר באלימות ברף התחתון, כטענת הסניגור. כפי שציין בית משפט קמא, גם אנו סבורים, שלבעוט באישה או להלום בה באגרוף הינן עבירות חמורות החוצות כל רף שניתן להציב בחברה מתוקנת.

למרבה הדאבה, עבירות מן הסוג בהן חטא המערער - אלימות כלפי בת זוג, אינה תופעה נדירה במקומותינו ובתי המשפט נתקלים בה בתדירות גוברת, כאשר לא אחת הסתיימו ארועים מסוג זה בתוצאות קשות ולעיתים קטלניות; יש להטיל בגינן עונש שיבטא את הסלידה הראויה מן המעשים האלה ואת הצורך בהרתעה מפני ביצוע עבירות אלימות בכלל ועבירות אלימות נגד נשים בפרט.

            יצויין, כי בטיעוניה לעונש בפני בית משפט קמא הגישה ב"כ המשיבה תיעוד רפואי שסומן ת/2, ללמדך, שהמתלוננת נזקקה לטיפול רפואי בעקבות פגיעתה הפיזית, בניגוד לטענתו של הסניגור בפנינו, שהמתלוננת לא נזקקה לשום טיפול רפואי.

5.                  בית משפט קמא שקל היטב את נסיבות ביצוע העבירה ואת נסיבותיו האישיות של המערער, איזן ביניהן והגיע לתוצאה שלא ניתן לומר, כי היא חורגת ממתחם הענישה הסביר בנסיבות העניין. בית משפט קמא הביא במכלול שיקוליו את חומרת העבירה ואת עברו הפלילי של המערער מחד גיסא ואת הודאתו ונסיבותיו האישיות מאידך גיסא. אף שמדובר בעבירת אלימות ראשונה נגד בת זוג, בעברו של המערער שתי הרשעות קודמות - משנת 1991 ומשנת 1992, בגין עבירות איומים ואלימות, כאשר בגין הרשעתו האחרונה נדון המערער למאסר בעבודות שירות, אך הוא לא הפנים את הלקח הנדרש וחזר לסורו.

לאור האמור ונוכח הצורך להילחם באלימות המופנית כלפי נשים, לא מצאנו בעונש המאסר בפועל שנגזר על המערער ואף לא בסכום הקנס הזעום ובסכום הפיצוי דבר המצדיק את התערבותנו.

משכך, אנו מורים על דחיית הערעור. יחד עם זאת, אנו מתירים למערער לשלם את סכום הקנס ואת סכום הפיצוי בתוך 30 יום מיום שחרורו.

ניתן היום כ"ג באלול, תשס"ח (23 בספטמבר 2008) במעמד הצדדים

000235/08עפא054 אירית התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: