פסק-דין בתיק עפא 22/05

השופט רמי כהן

1.         בפנינו ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת הדס יהלום; בש"א 8256/05), בה נדחתה בקשתו של מר צבי פוזננסקי (להלן: "המערער") להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, באשר להודעת קנס מינהלי קצוב שהוצאה על-ידי מדינת ישראל (להלן: "המדינה"), על פי הוראת סעיף 8 (א) ל חוק העבירות המינהליות, תשמ"ו-1985 (להלן: "חוק העבירות המינהליות").

רקע עובדתי ופסיקת בית-הדין האזורי:

2.         השתלשלות העניינים הצריכה לענייננו, כפי שעולה מכל החומר שהונח בפנינו, היא כדלקמן:

א.        ביום 2.9.2002 הוטל על המערער קנס מינהלי קצוב, בגין אי תשלום שכר מינימום לעובדים ביום 1.5.2001 ב"מכללת אריאל", עבירה על סעיפים 2 (א), 14 ו - 15 לחוק שכר מינימום, תשמ"ז - 1987.

ב.         ביום 24.10.2002 שיגר ב"כ המערער דאז מכתב למשרד העבודה והרווחה, בו ביקש את ביטול הקנס המינהלי שהוטל על המערער וזו לשון המכתב:

" מרשי, מר צבי פוזננסקי, מילא את ידי לפנות אליך בעניין שבנדון [הודעה על הטלת קנס מינהלי קצוב] כדלקמן:

1. בימים אלו התקבלה בידי מרשי ההודעה שבנדון לפיה חויב מרשי לשלם קנס בסך 5,000 ש"ח בשל אי תשלום שכר מינימום לעובדים כנדרש על פי חוק, כאשר להודעתכם צורפה רשימת עובדים הכוללת את שמה של העובדת גולד זויה.

2. למרשי לא ברור כיצד זה הינכם קובעים קביעה שכזו, מבלי לבצע בירור מינימלי ומבלי לקבל את עמדת מרשי, שהיתה מעלה בפניכם מציאות שונה לחלוטין מזו שהוצגה בפניכם ככל הנראה ע"י העובדת הנ"ל.

3. מרשי מבקש להבהיר כי שילם גם שילם לעובדת הנ"ל שכר עבודה בהתאם להוראות כל דין ו מצ"ב תלושי המשכורת שנמסרו לעובדת הנ"ל בגין עבודתה המעידים כאלף עדים כי התשלומים שקיבלה הינם כנדרש על פי חוק.

4. לאור האמור הנכם נדרשים בזאת לבטל לאלתר את הודעת הקנס שבנדון" (ההדגשות הוספו).

ג.         ביום 9.5.2005 הוצאה למערער דרישה לתשלום חוב. בהמשך, פנה ב"כ המערער ד'היום למשרד העבודה והרווחה, במכתב הנושא תאריך 29.5.2005, ובו ביקש את ביטול דרישת תשלום הקנס. ב"כ המערער טען, כי ההחלטה בפנייתו של ב"כ המערער דאז לא הובאה לידיעתו של המערער באופן כלשהו. ב"כ המערער ציין, כי הדרישה לתשלום החוב הינה חסרת יסוד ואינה חוקית, שכן המערער כפר במפורש בעוד מועד ובכתב בביצוע העבירה. נדגיש, כי מהאמור במכתב עולה, כי המערער קיבל ממשרד העבודה והרווחה אישור כי מכתבו של בא כוחו דאז התקבל וכי עניינו הועבר לבדיקת המחלקה המשפטית.

ד.         במענה לאמור, השיבה, במכתב הנושא תאריך 4.7.2005, עורכת-דין מהלשכה המשפטית במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, כי ביום 19.11.2002 נשלח בדואר רשום מכתב למשרדו של ב"כ המערער דאז. במכתב הנ"ל נאמר, כי לאחר עיון בתיק לא נמצאה עילה לביטול הקנס המינהלי כמו כן צויינה במפורש האפשרות להגשת בקשה להישפט על העבירה, בגינה הוטל הקנס.

ה.        ביום 22.8.2005 פנה שוב ב"כ המערער למשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה בבקשה לביטול הקנס או מתן אפשרות להישפט. לטענתו, עצם הכחשת העובדות המהוות את העבירה, כעולה ממכתבו של ב"כ המערער דאז, משמעה כי המערער ביקש להישפט.

עוד נאמר, כי המערער כלל לא ידע על המכתב שנשלח לבא כוחו דאז, שכן בא כוחו דאז הודיע לבנו של המערער-מר אמיר פוזננסקי על קבלת המכתב וכי בנו של המערער "לא טרח להודיע לאביו-צבי על תשובתכם מנימוק פשוט, שכן אם קיימת עבירה הרי שזו נעברה ע"י אמיר פוזננסקי בלבד". לבסוף נאמר במכתב: "העובדה שהעבירה, אם נעברה, נעברה ע"י אמיר פוזננסקי (או חברת דליקטס קייטרינג ואירועים בע"מ שהיתה בבעלותו) נלמדת מפיה של המתלוננת עצמה שכן זו הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב כנגד אמיר פוזננסקי והחברה הנ"ל, כאשר זו מיוצגת ע"י מר אמיר פוזננסקי".

ו.         במענה לאמור, השיבה, ביום 12.9.2005, התובעת הראשית בלשכה
            המשפטית במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, כי כל החומר
           בעניין הובא לבדיקתה וכי אין מקום להמשך ההתדיינות בין הצדדים