פסק-דין בתיק עפא 184/08

המשיב הינו בעל מסעדה ברח' בן עמי 1 בקירית אתא, ובגין בנייה ללא היתר של קונסטרוקציית עץ, ועליה כיסוי קש, בשטח של כ 90 מ"ר, אשר סופחה על ידו למסעדה, הוצא על ידי יו"ר המערערת צו הריסה מינהלי.

הצו, שהוצא עפ"י סעיף 268א לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, ניתן ביום 13/5/08.

יום לאחר הוצאת הצו, דהיינו ביום 14/5/08 הגיש המשיב בקשה לבית המשפט קמא, לביטול הצו, כאשר טענתו העיקרית הייתה כי מדובר בסוכה אשר נועדה לארח את לקוחות המסעדה בחג הסוכות וכן כי לא ידע כי הקמת סוכה ללא היתר הינה מעשה אסור, וכן, כי הקמת הסוכה נעשתה כבר לפני כ- 8 שנים, ומטעם אחרון זה, צו ההריסה המנהלי הינו בניגוד לסעיף 238(א)(2) לחוק.

ביום 22/5/08 הוגשה תגובת המערערת, אשר לה אף צורפו תמונות אשר צולמו בסמוך למועד הוצאת צו ההריסה, ואשר לפיהן, נראה לכאורה, כי עבודות הקמת המבנה היו בעיצומן במועד הסמוך להוצאת הצו כאמור וכי על כן הצו הוצא לכאורה כדין, בתוך מניין 60 הימים הקבועים בסעיף 238(א)(2) לחוק. בתגובתה ציינה המערערת כי טענותיו של המשיב הינן היתממות לשמה וכן ציינה כי המשיב ידיו רב לו בעבירות על חוק התכנון והבנייה, וכבר הורשע בעבר בעניינים כגון דא, ואף הוצאו כנגדו צווי הריסה בגין בנייה בלתי חוקית.

ביום 26/508 נתן בית המשפט קמא החלטה, על פיה הדיון בבקשת ביטול הצו יתקיים ביום 29/6/08.

ביום 29/5/08 הגיש המשיב בקשה לבית משפט קמא ובה עתר כי משנקבע מועד לדיון בבקשת הביטול במעמד הצדדים, תמנע המערערת מביצועו של צו ההריסה, שאילולא כן, והמבנה ייהרס על פי הצו, לא יהיה עוד מקום לקיום הדיון בבקשת הביטול כלל וכלל.

ביום 29/5/08 החליט בית משפט קמא במעמד צד אחד, כי ביצוע צו ההריסה המנהלי יעוכב עד למתן ההחלטה בבקשת העיכוב. כאן המקום לציין כי החלטתו זו של בית משפט קמא, במעמד צד אחד, המעכבת את ביצוע הצו לתקופה העולה על 15 יום, הייתה בניגוד לסעיף 238(ז)(1) לחוק, על פיו ניתן לעכב הביצוע לתקופה העולה על 15 יום, רק לאחר קיום דיון במעמד הצדדים.

מכל מקום, הדיון בבקשת הביטול לא התקיים כפי שנקבע ביום 29/6/08 (ולמעשה לא התקיים עד עצם היום הזה), וזאת משום שבתאריך 15/6/08 החליט בית משפט קמא מטעמים הקשורים ביומנו העמוס, לדחות את מועד הדיון ללא נקיבת תאריך נדחה, כשהוא מציין כי התאריך החדש יודע לצדדים בהמשך.

על פי סעיף 238(ט) לחוק, לא יבוצע צו הריסה מינהלי אם חלפו 30 ימים מהגשת התצהיר התומך בבקשה כאמור בסעיף 238(א) לחוק, או מיום מתן החלטה של בית המשפט הדוחה את הבקשה לביטול הצו, אם ניתנה החלטה כאמור, הכל לפי המאוחר.

למרות המצב המשפטי הברור, לפיו משהוגשה בקשה לביטול צו ההריסה, הרי ניתן יהיה לבצעו במשך 30 ימים מיום מתן ההחלטה הדוחה את הבקשה לביטולו, הגישה המערערת ביום 17/6/08 בקשה לבית משפט קמא, שיורה על הארכת תוקף הצו למשך 30 יום נוספים. בקשה זו, אשר לטעמי הייתה מיותרת, נדחתה על ידי בית משפט קמא ביום 30/6/08, ללא שניתן כל טעם לדחייתה, וכך כתבה כבוד השופטת לאופר חסון בהחלטתה:

" איני מוצאת מקום להארכת מועד לביצוע צו ההריסה המנהלי.

הבקשה נדחית".

משנתקבלה החלטה זו אצל המערערת, הגישה היא לבית משפט קמא בקשה נוספת, בה ביקשה, כי בית משפט קמא יבהיר, כי תקופת עיכוב הביצוע לא תבוא במניין הימים שנקצבו בחוק לביצוע הצו, וכי, משעה שחלפו 16 יום ממועד הוצאת צו ההריסה, ועד למועד מתן צו בית המשפט בדבר עיכוב הביצוע של הצו האמור, הרי שמכסת 30 הימים העומדת למערערת לביצוע הצו טרם מלאה וכי יעמדו לרשותה עוד 14 ימים לביצועו של הצו, היה ותדחה הבקשה לביטולו. עוד נתבקש בית המשפט, לקבוע מועד מיידי לקיום דיון בבקשת הביטול, אשר, כזכור, המועד לקיומו טרם נקבע.

ביום 14/7/08 נתנה כבוד השופטת לאופר חסון את החלטתה בבקשה זו, כהאי לישנא:

" החלטתי מיום 30/6/08 עומדת בעינה, ולא מצאתי כל מקום לשנות ממנה.

צו ההריסה המנהלי הוצא ביום 13/5/08. ביום 1/6/08 עוכב ביצוע צו ההריסה

המנהלי וכהוראת סעיף 238(ז)(1) לחוק התכנון והבנייה מוגבל העיכוב למשך

15 ימים. צו הריסה מינהלי תקף למשך 30 ימים. גם אם מניין עיכוב ביצוע ההריסה

לא נכללים במסגרת 30 הימים,צו ההריסה המנהלי פקע זה מכבר.