פסק-דין בתיק עפא 116/08

א.כללי

לפניי ערעור פלילי על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בחיפה (להלן, "בימ"ש קמא"). פסק הדין  ניתן  ביום 19/5/08 על ידי כב' השופט א. סלאמה בתיק פל 442/07. 

ב. פסק דינו של בימ"ש קמא  

המערער הורשע עפ"י הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיפים 62 (3) בצירוף סעיף 39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961 (להלן, " הפקודה") וכן בנהיגה רשלנית, עבירה על סעיף 62(2) לפקודה.

בכתב האישום צוין שבבדיקת נשיפה שנערכה למערער ביום 7/4/07 ברחוב בעלי המלאכה בנשר נמצאו 355 מיקורגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף.

בימ"ש קמא גזר את דינו של המערער לעונשים הבאים: מאסר על תנאי לתקופה של ששה חודשים כמפורט בגזר הדין, פסילה מלהחזיק או לקבל ברישיון נהיגה למשך 24 חודשים, בניכוי חודש פסילה מינהלית, קנס על סך 1,200 ש"ח וארבעה חודשי פסילה על תנאי כמפורט בגזר הדין.

ג. טענות הצדדים

ב"כ המערער ביקש להקל בעונשו של המערער והעלה את הנימוקים הבאים: ראשית, בימ"ש קמא לא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות של המערער, כגון עברו התעבורתי הנקי והעזרה שמעניק המערער להוריו. שנית, העונש שהוטל חורג ממדיניות הענישה בהתחשב בעובדה שמדובר בכישלון חד פעמי וכן בכמות האלכוהול הלא גבוהה. שלישית, הפסילה לתקופה שקבע בימ"ש קמא תאלץ את המערער לעבור את מבחני הרישוי מחדש. רביעית, בימ"ש קמא נמנע מהפניית המערער לתסקיר ובכך לא הוצגה בפניו תמונה מלאה. חמישית, בעקבות ההרשעה הצבא חסם בפניו את האפשרות להתקבל למסלול של נהג צבאי ובכך המערער שילם מחיר נוסף בגין הרשעתו.

ב"כ המשיבה ביקשה לדחות את הערעור והעלתה את הנימוקים הבאים: ראשית, אין חובה לשלוח את המערער לתסקיר שכן לא הוטל עונש מאסר. שנית, המערער היה מיוצג ונסיבות העניין לא הצדיקו הפנייתו לתסקיר. שלישית, הנסיבות האישיות של הנאשם לא מצדיקות סטייה מעונש המינימום ובעניין זה היא הפנתה למספר פסקי דין. רביעית, העבירה בוצעה אחרי בילוי ביום שבת בשעת לילה מאוחרת ובתופעה זו רצה המחוקק להילחם. לאור כל האמור, מבקשת ב"כ המשיבה לדחות את הערעור.

ד. דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובפסק דינו של בימ"ש קמא וכן שמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שדין הערעור להידחות.

כידוע, התערבות ערכאת הערעור בעונש שהוטל בערכאה הדיונית נעשית אך ורק במקרים חריגים ביותר בהם העונש שהוטל סוטה באופן ניכר מהעונש שהיה ראוי להטילו בנסיבות העניין או במקרים בהם נפלה טעות בגזר הדין. ראו, ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי, (2006).

המקרה דנן אינו נמנה עם המקרים הנ"ל. דומה שלא צריך להכביר במילים על סכנותיה של תופעת הנהיגה בשכרות שהפכה לדאבון הלב לתופעה נפוצה מאוד בחברה בכלל ובאוכלוסיית הנהגים הצעירים בפרט. על רקע זה ראה המחוקק לנכון להטיל פסילת רישיון מינימאלית לתקופה של 24 חודשים, כאשר סטייה ממנה מחייבת נסיבות מיוחדות. נסיבות אלו אינן נסיבות רגילות שבימ"ש קמא שוקל יום ביומו בקביעת העונש ההולם, כגון נסיבות אישיות ועבר נקי, אלא שבסוגיית הענישה המינימאלית נדרשים נסיבות משמעותיות יותר. לעיתים הצטברות מספר נסיבות עשויה להביא להפחתה בענישה המינמאלית, אך  המקרה דנן אינו נמנה עם מקרים אלו.

כאמור, כמעט בכל תיק שבא בפני ביהמ"ש יהיו נסיבות מקלות כאלו ואחרות, מכאן שיש לאפשר את הסטייה מעונש המינימום רק למקרים חריגים ונסיבות מיוחדות. בית המשפט העליון עמד על כך שסטייה מעונש המינימום חייבת להיעשות בצמצום ובמשורה, אחרת יפרץ השכר ותסוכל מטרת המחוקק ותכלית החוק. יפים לענייננו הדברים שנאמרו ברע"פ 8387/06 איילא נ' מדינת ישראל, (2006):

"החריגה מעונש המינימום ראוי לה שתתקיים במשורה, לשם שמירה על המדיניות הציבורית ועל כוונת המחוקק. עונש המינימום נועד על-מנת להרתיע כל נהג ונהג, גם אלו הנורמטיביים, ולשנות את התפיסה החברתית, לפיה ניתן לשתות ולנהוג. עם כל הצער שבעניין, מקרה זה איננו נמנה עם המקרים החריגים הראויים להתחשבות מיוחדת לקולא."

ראו גם, רע"פ 5717/08 גדוליאן נ' מדינת ישראל, (2008).

בענייננו הנסיבות של המערער אינן מצדיקות חריגה מעונש המינימום ולא כל שכן התערבות ערכאת הערעור. עבר פלילי או תעבורתי נקי וצורך לשימוש ברכב הן נסיבות רגילות שיש להתחשב בהן, במידת מה, לצורך קביעת העונש הכולל, אך לא לעניין פסילת המינימום, אחרת יצא המסר לציבור שבעבירה הראשונה לא תוטל פסילת מינימום ובכך תפגע קשות מטרת ההרתעה. כאמור, יתרונו של עונש המינימום הנה בוודאותו ובכוח ההרתעה הגלום בו.

גם טענותיו הנוספות של המערער אין בהן בכדי להצדיק התערבות בעונש שהוטל. בעניין אי הכנת תסקיר, הרי שעל בימ"ש קמא לא היתה כל חובה להפנות את המערער לשירות המבחן והפגיעה הנטענת ביכולתו לבחור במסלול הנהיגה בשירותו הצבאי לאו טענה היא, ברי כי היה על המערער לצפות זאת, וכולי תקווה שהמערער ידע להשתלב בשירות הצבאי במסגרת אחרת ויעלה על דרך חדשה, נורמטיבית וחיובית ובאמת כשלון זה יישאר מעידה חד פעמית.

ה. סוף דבר

לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

על המערער לשלם את יתרת הקנס תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתן היום כ"ח באלול, תשס"ח (28 בספטמבר 2008) בהעדר.