פסק-דין בתיק עפא 103/08

1.         המערער הורשע על סמך הודאתו בבית משפט קמא בעבירה של איומים, עבירה לפי סעיף

192 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: " חוק העונשין") ובעבירה של תקיפה סתם בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 379 + סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין.

לפי כתב האישום, בתאריך 1.2.08 בביתם שבקיבוץ בית זרע איים המערער על בת זוגו (להלן: " המתלוננת") בפגיעה שלא כדין בכך, שהחל לצעוק לעברה "אני ארצח אותך, תזמיני משטרה לפני שאני אהרוג אותך". המערער אף תקף את המתלוננת שלא כדין בכך, שחנק אותה עם ידיו, היכה אותה בראשה, דחף אותה ונתן לה אגרוף ליד האוזן תוך שהוא אומר למתלוננת, כי אם היה נותן לה מכות רציניות היה כבר הורג אותה. בנוסף המערער התקשר למוקדנית במשל"ט צפון זבולון והודיע לה, כי הוא רוצח את אשתו ובכך איים המערער על המתלוננת בפגיעה שלא כדין בכוונה להפחידה או להקניטה.

2.         לאחר ששמע את טיעוני הצדדים לעונש ואת דברי המתלוננת והנאשם, השית בית משפט קמא על המערער מאסר לתקופה של  11 חודשים, מהם 5 חודשים בפועל החל מיום מעצרו והיתרה על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור על כל אחת מהעבירות בהן הורשע; כמו כן, המערער חוייב לחתום על התחייבות כספית להימנע מביצוע העבירות בהן הורשע; גובה ההתחייבות 3,000 ש"ח והיא למשך 3 שנים.

            המערער מלין בפנינו על חומרת העונש שהושת עליו. לטענת המערער, בית משפט קמא החמיר עמו, בכך שנתן משקל מופרז ובלעדי לשיקולי גמול והרתעה ולא נתן משקל ראוי לעברו הנקי של המערער, להודאתו, לקיחת האחריות על מעשיו ועמדת המתלוננת בתיק. עוד נטען, כי בית משפט קמא שגה בכך, שהתעלם מנסיבותיו האישיות של המערער, ממצבו הרפואי והטיל עונש מופרז בחומרתו ביחס לרמת הענישה שנקבעה בהלכה הפסוקה במקרים דומים, בשים לב לכך, שמדובר במקרה חד פעמי, ברף הנמוך של מדרג האלימות, שבוצע על ידי אדם חסר כל עבר פלילי אשר הודה מידית בביצוע העבירה.

            מנגד, מבקשת ב"כ המשיבה לדחות את הערעור, שכן לדעתה העונש שהוטל על המערער הינו עונש ראוי בנסיבות העניין.

3.         מקובלת עלינו טענתו של ב"כ המערער, כי הצורך להילחם בתופעת האלימות במשפחה והצורך להחמרה בענישה בעבירות אלה, אין משמעה שיש להטיל עונשים מכאיבים בלי כל אבחנה וחובה לבחון כל מקרה ומקרה לגופו ולפי נסיבותיו ולא בדרך שגרתית. במקרה זה עסקינן במערער שחטא בעבירות חמורות של איומים ואלימות שהופנו כלפי אשתו. המערער לא הסתפק בלאיים על המתלוננת, כי ירצח אותה אלא חמור מכך הוא חנק אותה עם ידיו, היכה אותה בראשה, דחף אותה ונתן לה אגרוף ליד האוזן כשהוא מוסיף וממשיך לאיים עליה. המדובר בהתנהגות בריונית הראויה לענישה מחמירה ומרתיעה. אכן לזכות המערער עומדים שיקולים רבים להקלה בעונשו, עליהם עמד בהרחבה ב"כ המערער בהודעת הערעור ושב וחזר עליהם בטיעוניו בפנינו. בית משפט קמא היה ער לשיקולים אלה והביאם בגדר שיקוליו, עת התחשב במכלול הנסיבות של המעשה ושל העושה. בית משפט קמא ציין מפורשות בפסק דינו, כי נתן את דעתו לנסיבותיו האישיות של המערער ולעברו הנקי. איננו סבורים, כי נפל פגם בשיקול דעתו של בית משפט קמא. העונש שהוטל על המערער אינו חורג מנורמת הענישה במידה שתצדיק את התערבותנו.

            למרבה הדאבה, עבירות מן הסוג בהן חטא המערער - אלימות ואיומים כלפי בת זוג, אינה תופעה נדירה במקומותינו ובתי המשפט נתקלים בה בתדירות גוברת, כאשר לא אחת הסתיימו ארועים מסוג זה בתוצאות קשות ולעיתים קטלניות. עם התנהגות זו אין להשלים ויש לגזור בגינם עונשים מרתיעים כדי להילחם בתופעה קשה זו המעוררת רגשות סלידה ושאט נפש בקרב הציבור.

            נוכח הצורך להילחם בתופעת האלימות בכלל וזו המופנית כלפי נשים בפרט, לא מצאנו בעונש שהוטל על המערער, אף שאין המדובר בעונש קל, דבר המצדיק את התערבותנו. 

4.         לאור האמור אנו מורים על דחיית הערעור.

ניתן היום י' בניסן, תשס"ח (15 באפריל 2008) במעמד הנוכחים.

____________________        __________________            ___________________

זיאד הווארי, שופט - אב"ד      אסתר הלמן - שופטת                           שאהר אטרש - שופט

000103/08עפא054 אירית התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: