פסק-דין בתיק עפא 1002/07

כב' השופט זיאד הווארי:

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בטבריה (להלן - בית משפט קמא) שניתן ביום 14/3/2007 ע"י כב' השופט ד' פורת בת.פ. 2803/05.

2.         במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים, תוקן כתב האישום המקורי, והמערער הודה בעבירה של קבלת דבר במרמה (10 מקרים) - עבירה לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977, (להלן - חוק העונשין); ובעבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה (3 מקרים) - עבירה לפי סעיף 415 רישא + סעיף 25 לחוק העונשין.

3.         בכתב האישום המתוקן, בו הודה המערער, נטען כי המערער היה במועדים הרלבנטיים לכתב האישום סוכן ביטוח בכפר מג'אר. במהלך החודשים מאי ועד אוגוסט 2000 פנה המערער לחיילים משוחררים, הציע להם סיוע במשיכת כספי הפיקדון שהעמידה לרשותם הקרן לחיילים משוחררים של משרד הביטחון (להלן - הקרן), ופעל במרמה לשם משיכת כספי הפיקדון. המערער הקים בחודשים מרץ-אפריל 2000 שתי חברות פרטיות - חברת "א.א. סירין בע"מ" וחברת "א.ס.א. עידן ושיווק בע"מ - שהיו בשליטתו והשתמש בהן כמכשיר רב פעמי למשיכות כספי הפיקדון של החיילים.

המערער מכר במועדים הרלבנטיים לכתב האישום ל-13 חיילים משוחררים (להלן - החיילים) 25 מניות לכל חייל, של חברת א.ס.א. עידן ושיווק בע"מ, תמורת סכום קבוע של 13,500 ש"ח, כסכום המענק המקסימאלי המתקבל מהקרן - ופנה לקרן, תוך שהציג מצג שווא לפיו מבקש החייל להצטרף לעסק קיים, ובכך הוא מבקש לממש את זכאותו לפיקדון. לאור מצג שווא זה העבירה הקרן את כספי הפיקדון על שם חברת א.ס.א. עידן ושיווק בע"מ, והמערער העביר הסכום לחיילים בניכוי עמלה בגובה כ-30% מהפיקדון. כתוצאה מהמעשים שתוארו לעיל, קיבל המערער לידיו במרמה סך כולל של 121,232 ש"ח שהוא כספי הקרן על שם החיילים, ומתוך סכום זה שלשל המערער לכיסו סכום של 36,370 ש"ח לערך כעמלה, וכן ניסה לקבל במרמה סכום של כ-12,000 ש"ח - 30% מהסכום של פיקדונות לעוד שלושה חיילים שלא משכו לבסוף את הפיקדון.  

4.         בהסדר הטיעון הוסכם בין הצדדים, כי בטרם הטיעונים לעונש, יישלח המערער לקבלת תסקיר מבחן, ולאחר קבלת התסקיר, תטען הסנגוריה לאי הרשעת המערער, והמשיבה תטען להרשעת המערער, אולם תגביל את עצמה לעונש במידה ויורשע ותטען לעונש של 6 חודשי מאסר, מבלי שתתנגד לביצועו בעבודות שירות.

5.         בעקבות קבלת התסקיר, ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים החליט בית משפט קמא להרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, והטיל עליו עונש מאסר לתקופה של 12 חודשים, מהם 6 חודשים בפועל והיתרה על תנאי, למשך 3 שנים, והתנאי שלא יעבור ויורשע על כל אחת מהעבירות בהן הורשע בכתב אישום מתוקן זה. ביום 10/6/2007 החליט בית משפט קמא, כי לאור חוות הדעת של הממונה על עבודות השירות, 6 חודשי מאסר בפועל אשר הוטלו על המערער, כאמור לעיל, ירוצו בעבודות שירות במועצה מקומית מגדל. 

6.         טענות המערער בתמצית כנגד פסק דינו של בית משפט קמא :

א.         טעה בית משפט קמא שעה שהחמיר עם המערער יתר על המידה, ולא נתן משקל לעובדה כי עבר זמן רב מאז ביצוע העבירות בגינן הורשע, כאשר המדובר בעבירות עוד משנת 2000, דהיינו לפני כ-7 שנים, כאשר כתב האישום המקורי הוגש עוד ביום 1/5/2005, לאחר חלוף כ-5 שנים מהמועדים הרלבנטיים לכתב האישום.

ב.         טעה בית משפט קמא שעה שהרשיע את המערער, וזאת בניגוד להמלצת שירות המבחן להטיל עליו צו מבחן למשך 18 חודשים, וצו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 350 שעות.

ג.          טעה בית משפט קמא שלא נתן משקל מספיק לכך, כי המערער הוא אדם כבן 36, איש משפחה ואב לשתי בנות קטינות, הינו אדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי, והמדובר במעידה חד פעמית, אשר ממנה למד היטב את הלקח, הביע חרטה והפנים את מעשיו, והסבירות כי ישוב ויסתבך בפלילים הינה אפסית.

ד.         אין יחס סביר בין הנזק הצפוי למערער מהרשעתו בדין לבין חומרתן של העבירות בנסיבות המקרה שבפנינו, שכן המערער הינו בעל השכלה חינוכית של 15 שנות לימוד, למד הנהלת חשבונות וביטוח כללי, בעל 3 משרדי ביטוח בצפון, ועצם ההרשעה תחסום את עבודתו כסוכן ביטוח, ותמחק ב"מחי יד" את עמל עבודתו ומפעל חייו.

ה.         טעה בית משפט קמא שעה שהחמיר עם המערער יתר על המידה, וזאת לאור נסיבותיו האישיות והמשפחתיות, ולנוכח העובדה כי המערער השיב את מלוא סכום הכסף בסך של 36,370 ש"ח אותו קיבל במרמה.

7.         עמדת המשיבה בתמצית:

ב"כ המשיבה התנגדה לקבלת הערעור. לטענתה, המערער ביצע סדרה ארוכה של עבירות מרמה הן כלפי רשויות הצבא והן כלפי החיילים עצמם, ונסיבותיו המשפחתיות אינן נוגעות באופן ישיר לביצוע העבירות, ולפיכך יש להשאיר את הרשעתו בדין על כנה. עוד ציינה ב"כ המשיבה, כי סיכויי הפגיעה בפרנסת המערער אינם וודאיים, שכן עדיין למפקח על הביטוח יש שיקול דעת באם לבטל רישיון סוכן ביטוח של המערער בעקבות הרשעתו בדין.

8.         דיון והכרעה:

א.         בערעור זה השאלה העיקרית אשר ניצבת בפנינו היא באם צדק בית משפט קמא בהחליטו להרשיע את המערער בעבירות בהן הודה בכתב האישום המתוקן, או שמא היה על בית משפט קמא להימנע מלהרשיעו בדין?

הלכה היא שהאינטרס הציבורי מחייב, כי מי שנמצא אשם בדין, יורשע בעבירות שיוחסו לו, זה הוא הכלל, והסמכות הנתונה לבית המשפט להימנע מהרשעה היא במקרים מיוחדים ויוצאי דופן.

כפי שנקבע ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337, בעמ' 344, (להלן - הלכת כתב):