פסק-דין בתיק עפ 9669/05

1.         ערעור על פסק הדין של בית משפט השלום (כב' סגן הנשיא, השופט שמעון פיינברג) בת"פ  2355/05, לפיו זוכה המשיב מן העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, מחמת הספק.

האישומים

2.         המשיב הואשם בבית משפט קמא בשתי עבירות של סחר בסם מסוכן, ובעבירה של ניסיון לעיסקה בסם מסוכן.

על-פי האישום הראשון, בחודש פברואר 2005, יצר המשיב קשר עם מאהר קנעאן, אשר שימש כסוכן משטרתי, והציע לו לרכוש 10 ק"ג של סם מסוכן מסוג מריחואנה. כשבוע לאחר מכן, יצר המשיב קשר עם הסוכן והציע לו לרכוש סם מסוכן מסוג M.D.M.A. ביום 24.2.05 בא הסוכן לביתו של המשיב בא-רם, המשיב מסר לו שם 200 כדורי סם מסוכן מסוג M.D.M.A, ובתמורה שילם הסוכן למשיב סך של 5,100 ש"ח.

על-פי האישום השני, התקשר הסוכן אל המשיב ביום 28.3.05, וסיכם עימו כי ירכוש ממנו 200 כדורי סם מסוכן מסוג M.D.M.A, במחיר של 25 ש"ח לכדור. למחרת, מכר המשיב לסוכן במקום עבודתו של המשיב בא-רם 200 כדורי  סם מסוכן מסוג M.D.M.A, תמורת 5,000 ש"ח.

הכרעת הדין של בית משפט קמא ועיקרי הערעור

3.         בית משפט קמא התרשם לחיוב מעדותו של הסוכן, עדות "שנמסרה בצורה ישירה ובטוחה" (פיסקה 42 להכרעת הדין). מנגד, העידו הנאשם ושני עדיו, עדויות "שהיו הרבה פחות משכנעות" (שם). עם זאת, בשל הזהירות שבה יש להתייחס לעדותו של סוכן, בשים לב למספר תמיהות בעדותו, סתירות אחדות בעדויות התביעה, פגמים בפעולתה של המשטרה, אי-קבילותן של מספר ראיות-משנה - בהתחשב בכל אלה במצטבר - החליט בית משפט קמא לזכות את המשיב מחמת הספק. מכאן, ערעורה של המדינה. לטענתה, לאור ההתרשמות החיובית של בית משפט קמא מעדות הסוכן, ולאור מכלול ראיות  התביעה, הוכחה אשמתו של המשיב, מעבר לספק סביר. לטענת המשיב, נכון נהג בית משפט קמא בהקדישו זמן שיפוטי רב אשר איפשר התרשמות טובה מן העדים, ואין מקום להתערבות ערכאת הערעור בהכרעת הדין של הערכאה הדיונית.

תמצית ההכרעה בערעור

4.         ערעור זה, בדין יסודו.

ראשית,על פני הדברים, לאור ממצאים שקבע בית משפט קמא, נוטה המטען הראייתי בבירור לטובת המערערת. אמון שנתן בית משפט קמא בסוכן, אל מול חוסר אמון בגירסתו של המשיב, הוא נקודת המוצא. לדברי בית משפט קמא, הפגין הסוכן ביטחון עצמי על דוכן העדים. תשובותיו היו קצרות וענייניות. הוא דיבר בשטף במשך שעות ארוכות בחקירה, ובית המשפט לא מצא סתירות מהותיות בעדותו. מנגד, גירסתו של המשיב והעדויות שתמכו בה, נשמעו מאולצות ומותאמות למה שנראה בקלטת הווידאו. בית משפט קמא ציין גם חוסר היגיון פנימי בגירסת המשיב, אשר נתפס לסתירות בעדותו.

שנית, בהכרעת הדין של בית משפט קמא נפלו שגיאות אחדות, משפטיות. תיקונן של אלה, על בסיס תשתית הממצאים העובדתיים שקבע בית משפט קמא, בעיקר במה שנוגע למהימנות, מכריע את הכף לחובתו של המשיב, ויש להרשיעו.

דיון מפורט בראיות; קבילות ומשקל

5.         בית משפט קמא קבע, כי קלטת הוידאו (ת/3) אינה קבילה כראיה, מכיון שהמערערת לא הוכיחה, כי לא נעשו בה שינויים, הוספות או השמטות.

בקלטת תועד מפגש בין הסוכן לבין המשיב במוסך, המשיב נראה הולך, עד שחזר אל המקום והסוכן קם והלך לקראתו. נצפית תנועת יד-שמאל של המשיב לפנים, ייתכן שמדובר בהעברת דבר-מה אל הסוכן. בכף-יד שמאל של המשיב נראה הבזק לבן. לדברי בית משפט קמא אין ניתן לקבוע מעבר לכל ספק סביר, כי היה דבר-מה בידו השמאלית של המשיב. בהמשך, ניתן להבחין בתנועות של ספירת כסף. במהלך המפגש בין הסוכן לבין המשיב, ולפניו, נראה הסוכן כשהוא מוציא ומכניס את ידו הימנית, מספר פעמים, אל הכיס הימני הקדמי, ואל הכיס הימני האחורי של מכנסיו, כשהוא מכניס או מוציא מכשיר טלפון נייד ושטרות של כסף. בשלב מסויים נראית בבירור ספירת כסף שנעשית על-ידי המשיב. לאחר מכן, מרים המשיב את ידיו תוך כדי שיחה או ויכוח עם הסוכן, כמי שבא בטענות אליו. או אז נראה הסוכן כשהוא מוסר למשיב סכום כסף נוסף. השניים נפרדים, כשדבר-מה נראה בולט בכיסו הימני הקדמי של הסוכן (עמוד 12 לפרוטוקול; עמוד 7 להכרעת הדין).

6.         עד התביעה, עוקב מספר 232, העיד על תפקידו לצלם את עיסקת הסמים. הוא אישר כי הציוד שהשתמש בו היה תקין, כי השתמש בקלטת חדשה, וכי לא נעשתה, ככל הידוע לו, כל עריכה לקלטת. בחקירתו הוצגה בפניו הקלטת, ולדבריו "זה מה שצילמתי" (עמוד 26 לפרוטוקול). משהעיד כי הקלטת שהוגשה לבית המשפט זהה עם מה שצילם, לא נותרה אלא אפשרות תיאורטית בלבד, כי בוצעה עריכה של הקלטת. אין בפי ב"כ המשיב טענה קונקרטית לגבי הקלטת, לבד מטענה היפותטית. אפשרות תיאורטית לעריכה כלשהי שנעשתה, אין בה כדי לפסול את הקלטת כראיה. הוכח בפני בית משפט קמא, כי יש במה שתועד בקלטת כדי לשקף את המציאות. כך, בעדותו של עוקב מספר 232, וכך גם בעדויותיהם של שני העוקבים האחרים (מספר 222 ומספר 558), ובעדותו של הסוכן. למעשה, גם המשיב ושני עדי ההגנה מטעמו, הסתמכו בעדויותיהם על תוכנה של הקלטת.

7.         הקלטת מהווה, איפוא, ראיה עצמאית, ויש בה חיזוק משמעותי לגירסתו של הסוכן, ולאמינותו; הן בקשר לאירועים שקדמו לעיסקה ולאחריה, והן לגופו של האישום.

8.         בית משפט קמא קבע גם, כי דוחות העוקבים (ת/1 ו- ת/4), הינם עדויות מפי השמועה, וככאלה, אינם קבילים. זאת, מכיוון שדוח העיקוב נערך כשבועיים לאחר האירוע נשוא האישום הראשון, חלק מן הרישומים הינם דיווחים שקיבל כותב הדוח מאת שוטרים אחרים, והדוח נערך תוך הסתמכות על "שיטה".

9.         בבית משפט קמא העידו שלושת השוטרים הסמויים הנ"ל, אשר שימשו בצוות המעקב אחר הסוכן בעת ששוגר אל המשיב. המעקב אכן נעשה בסיועה של שיטה שפרטיה חסויים על פי תעודת חיסיון מאת השר לביטחון פנים. אותה שיטה משמרת את הנתונים המופיעים בדוחות העיקוב של השוטרים, בכלל זה זמני האירועים והתרחשותם.

10.        איננו מסכימים כי ההסתמכות על אותה שיטה, כדרך שתוארה בהכרעת הדין, מהווה עדות שמיעה. השיטה אינה אלא כלי-עזר לשימור הנתונים בצורה מדוייקת ומהימנה. איסוף הנתונים באמצעותה, אינו גורע מן הקבילות ולא מן המהימנות. אדרבא, יש בשיטה משום תימוכין לראיות התביעה. ב"כ המשיב גם לא ביקש לערער על מהימנותה בדרך של עתירה לגילוי ראיה. העוקבים נעזרו בשיטה, אך ברור כי לא המציאו דבר יש מאיין. נכון קבע בית המשפט כי בדוח העיקוב (ת/1) אשר הוגש באמצעות עוקב 222 ישנם איזכורים של עוקבים אחרים. אותם איזכורים אכן מהווים עדות מפי השמועה. אלא שעל-פי עדותו של עוקב 222, הוא הבחין היטב בין דברים שעליהם העיד מידיעה אישית, לבין דברים אחרים. לא על דרך הסתם העיד על ההבחנה האמורה, אלא היפנה לעמודות ולסעיפים בדוח ת/1, שם צויינו מהלכי האירוע, כפי סידרם ושעתם, ובאופן שניצפו על-ידי העוקבים השונים (עמודים 14 ו- 21 לפרוטוקול). עוקב 222 ועוקב 558 העידו בפני בית משפט קמא מידיעתם האישית ומזיכרונם, לגבי נתונים עובדתיים שלהם היו עדים מכלי ראשון. הם אלו שאספו את הנתונים באמצעות השיטה. אכן ייתכן, שפרטים כאלה או אחרים לא נחרטו בזיכרונם, ולגבי אותם פרטים נסתייעו באותה שיטה, וייתכן שהדבר צריך לקבל ביטוי במשקל שיש לייחס לעדויותיהם. ואולם, לא היה מקום לפסול את דוחות העיקוב בנימוק של אי-קבילות. על-פי תוכנם, משתלבים הדוחות ועדויות העוקבים היטב במכלול ראיות התביעה. יש בהם  כדי לחזק את גירסת הסוכן, ולסבך עוד את המשיב במיוחס לו.

בצדק ציינה המערערת את האמור בסעיף 11 לת/4א, על כך שבשעת ביצוע העיסקה ראה העוקב 558 את הסוכן מקבל דבר-מה מאת המשיב, פרט חשוב אשר לא נקלט היטב בעדשת המצלמה, וממילא לא תועד בבירור בקלטת הווידאו (ת/3) הנ"ל. העוקב 558 העיד על כך גם מזיכרונו. הדברים משלימים זה את זה.

11.        בית משפט קמא עמד בהכרעת הדין (פיסקה 19) על ראיה נוספת שהעמידה התביעה, בהתאמה שבין שעת השיחה שהוקלטה בת/10, לבין מה שנאמר בדוח המפעיל של הסוכן (ת/8). מכשיר ההקלטה הותקן על גופו של הסוכן בשעה 15:08, ופורק בשעה 16:30. בדוח העוקב ת/4, ישנה התאמה "כמעט מוחלטת", כדברי בית משפט קמא בין שעת ההקלטה, לבין שעת המפגש בין הסוכן  לבין המשיב במוסך (16:18). אלא, שמחמת אי-קבילות, פסל בית משפט קמא את ת/4 כראיה. משקבענו, כאמור, כי מדובר בראיה קבילה, נציין כי משקלה משמעותי. יש בראיה כדי לחזק באופן ממשי את עדותו של הסוכן על תוכן שיחתו עם המשיב לגבי מחיר הסם.

12.        אשר לאישום השני, קבע בית משפט קמא (פיסקה 20 להכרעת הדין), כי "לא הובאו ראיות של צוות מעקב" לגבי העיקוב אחרי הסוכן ביום 29.3.05. אין זה מדוייק. הבלש משה לוי העיד, כי עקב אחרי תנועותיו של הסוכן ביום 29.3.05 (עמודים 38-42 לפרוטוקול). השוטר גם הגיש דוח פעולה (ת/5) על העיקוב. בעדותו, אימת את דברי הסוכן המשטרתי.