פסק-דין בתיק עפ 9409/05

בית-משפט השלום בירושלים (כבוד השופט ח' לי-רן) גזר על המשיב חודשיים מאסר על-תנאי למשך שנתיים וקנס בסך 2,500 ש"ח, בגין העסקה של שני שוהים בלתי חוקיים במהלך מספר שבועות, עבירה לפי סעיף 12א(ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן - החוק). מכאן ערעור המדינה על קולת העונש.

מצאנו כי ערעור זה בדין יסודו.

העבירות הקשורות בהלנת שוהים בלתי חוקיים בישראל, בהסעתם ובהעסקתם, הכלולות בסעיף 12א לחוק, הן עבירות שהוכנסו לחוק בשנת תשנ"ו (תוך הארכתן מעת לעת) על מנת "לטפל בסכנה מוחשית לבטחונם של תושבי ישראל מצד אלה הנכנסים למדינה או השוהים בה ללא היתר" (דברי הסבר להצעת החוק; הצ"ח תשנ"ו, בעמ' 652).

רף הענישה בהתייחס לעבירות אלה נקבע ברע"פ 5198/01 ח'טיב נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 769, כאשר בית המשפט העליון סבר כי יש להחמיר בעונשים בגין עבירות אלה, המסכנות באופן ממשי את בטחון הציבור, וקבע כי בהעדר נסיבות יוצאות מגדר הרגיל, יש לגזור על מבצע העבירה, אפילו הוא אדם מן היישוב שעשה מעשיו מתוך תמימות, עונש מאסר לריצוי בפועל בלי מתן אפשרות להמירו בעבודות שירות.

מאז ועד לאחרונה, לא השתנתה ההלכה, אף שבמהלך תקופות מסוימות לא אירעו פיגועים.

אך לאחרונה נאמר על-ידי כבוד השופט א' א' לוי ברע"פ 8487/05 סלוואדי נ' מדינת ישראל(מיום 11.9.2005; פורסם באתר נבו):

"למרבה הצער, אין בכוחן של רוחות-שעה חולפות לשנות ממציאות זו [סיוע לפיגועים], וודאי שאין לעשות כן על יסוד ספירה כזו או אחרת של מעשי טרור שמומשו או שלא מומשו. ארגוני הטרור, והדבר נהיר לכל בר-דעת, אינם שוקטים על השמרים. הם שוקדים ללא לאות על תכנונם של מעשי רצח נוספים. סכנה זו, שאין מוחשית ממנה, מחייבת החמרה בעונשם של אלה העשויים, בכוח או בפועל, לשמש כלי שרת בידיהם של המרצחים".

הסניגור הנכבד טען, כי בניגוד להסעת שוהים בלתי חוקיים, שם המסיע אינו מכיר את נוסעיו והוא מסיעם מנקודה לנקודה, הרי בהעסקה, מכיר המעסיק את המועסק, מפקח עליו ושומר איתו על קשר רצוף.

דא עקא, לצערנו כבר ארע לא אחת, כי השוהה הבלתי חוקי אשר הועסק בישראל קם על מעבידו ורצחו (ראו, לדוגמא, גזה"ד בעניינה של המנוחה ציונה ספיבק ז"ל, בתיק פ"ח (ירושלים) 801/05 מדינת ישראל נ' צבארנה מוחמד, מיום 6.9.2005; פורסם באתר נבו).

הפוטנציאל של המסוכנות הטמון בשוהים בלתי חוקיים המועסקים בישראל הוא, כי גם אם אותם שוהים אינם מתכוונים לבצע פיגועים, הרי יש אפשרות שהמרצחים יגיעו אליהם ביודעם כי אלה מועסקים בישראל ויגרמו להם לבצע מעשים קשים, גם שלא ברצונם.

מכל מקום, היכרות אישית של המעסיק את השוהה הבלתי חוקי ואת משפחתו, אינה גורם המפחית את הסיכון באופן ממשי, המצדיק סטייה מהלכת ח'טיב (שהתייחסה למעסיק, למלין ולמסיע כאל מקשה אחת).

בחנו את נסיבותיו האישיות של המשיב, ולא מצאנו כי התקיימו בהן אותן נסיבות חריגות, מכוחן ראוי לסטות מהלכת ח'טיב אשר הציבה את רף הענישה כאמור. עם זאת, בהתחשב בנסיבות העניין, אין בכוונתנו להחמיר עם המשיב במספר ימי המאסר שייגזרו עליו.

בהתחשב בכל הנסיבות ובכך שאין ערכאת הערעור ממצה את הדין, אנו מקבלים את ערעור המדינה וגוזרים על המשיב מאסר בפועל למשך 30 ימים. זאת, בנוסף למאסר על-תנאי ולקנס שנגזרו עליו, אשר יישארו על כנם.

ניתן היום, י"ז בכסלו תשס"ו (18 בדצמבר 2005) במעמד הצדדים.

עו"דש ברק : אבקש לעכב את הביצוע כדי להגיש בקשת רשות ערעור לבימ"ש העליון

עו"ד שגיא : אין התנגדות

החלטה