פסק-דין בתיק עפ 9073/05

1.         זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א' טננבוים) ב-ת 21951/04 מיום 26.12.04.

המערער הורשע, בהעדרו, בביצוע עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף, עבירה לפי סעיף 27(ה)(50) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. העונש אשר הושת עליו היה קנס בסך 200 ש"ח; ופסילה בפועל של חודשיים.

הערעור מופנה למעשה כנגד החלטת בית משפט קמא מיום 9.1.05 הדוחה את בקשת המערער לבטל את פסק הדין שניתן בהעדרו.

2.         המערער מנמק את אי התייצבותו לדיון במחלה אשר פקדה אותו ביום הדיון, 26.12.04, וכי המערער לא היה מיוצג בבית משפט קמא. כן הוא טוען, שהגיש בקשה לבית משפט קמא לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו, צרף אליה אישור מחלה לתקופה שבין 24.12.04 לבין 28.12.04 להוכחת סיבת היעדרותו. חרף זאת, דחה בית משפט קמא את בקשתו, מבלי לקיים דיון בה. הוא מדגיש, כי למערער טענות הגנה טובות וכי הוא כופר מכל וכל באישום. בנוסף, יש להתחשב בעובדה שהנאשם משתכר למחייתו מעבודתו כנהג.

3.         בא כוח המשיבה מתנגד לערעור. הוא טוען כי מאחר והתעודה הרפואית הוצאה ב-24.12.04, מס' ימים לפני מועד הדיון, יכול היה המערער להיערך ולהגיש בקשה לדחיית הדיון מבעוד מועד.

4.         צדק בית משפט קמא שלא ניאות לבטל את פסק דינו ולקיים את המשפט מראשיתו. סעיף 130 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 קובע את התנאים לביטול הכרעת דין וגזר דין, שניתנו בהיעדר. שם נקבע כי התנאים הם: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או שנראה שאחרת ייגרם לו עיוות דין:

"(ח) נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין;..." (ההדגשות אינן במקור- מ.ב.).

ואכן, ב-רע"פ 4549/02 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל תק-על 2003(3) 2077, נפסק כי:

"הסעיף קובע שני טעמים המצדיקים ביטול פסק דין: קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש במשפטו או גרימת עיוות דין למבקש כתוצאה מאי ביטול פסק הדין. התנאים אינם מצטברים. יוצא, שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שעריו של בית המשפט בפניו, בית המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק הדין גם אם אי התייצבותו נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית המשפט את בקשתו".  

נוכח ריבויים של מקרי אי ההתייצבות, בעיקר בתיקי תעבורה, כן קבע בית המשפט העליון, כי יש לקבוע כי ברגע שהנאשם הוזמן כדין, ניתנה לו האפשרות להיות נוכח במשפטו ולנסות להוכיח את חפותו. ומשלא התייצב, אין לו אלא להלין על עצמו, ודי בכך כדי שיהיה לו יומו בבית המשפט (ראה רע"פ 1773/04 אלעוברה אסמעיל נ' מדינת ישראל, (לא פורסם) תק-על 2004(1), 2023; רע"פ 5377/03 וג'די ג'מאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם) תק-על 2003(2), 3019; ר"ע 418/85 פרץ רוקינשטיין נ' מדינת ישראל פ"ד לט(3) 279).

5.         במקרה דנן, המערער חלה כיומיים לפני מועד הדיון, שהיא לכאורה סיבה מוצדקת, אך מצד שני, היתה לו אפשרות ושהות לפנות לבית המשפט בבקשה לדחות את הדיון. משלא עשה זאת, כאמור, אין לו אלא להלין על עצמו. יתרה מכך, אין בעובדה שלא היה מיוצג באותו הזמן כדי להשפיע על קביעה זו, שהרי כל אדם מן היישוב, הגם שאינו עורך דין, יודע שאי הופעתו בבית המשפט תגרור אחריה תוצאות. מכאן, לא השתכנעתי שהיתה סיבה מוצדקת להיעדרות. בנוסף, לא השתכנעתי שדחיית הערעור תגרום למערער עיוות דין.

6.         אף שהמערער לא טען לעניין העונש, מצאתי לנכון לבחון אותו לאור עברו התעבורתי, ואם הוא חורג מרמת הענישה המקובלת. לא מצאתי שיש מקום להתערב. מדובר בעונש מאוזן נוכח חומרת העבירה ועברו המכביד של המערער. אין חולק כי עונש פסילה יש בו כדי להכביד על מהלך החיים הרגיל ועל עבודתו של המערער, שהנו כאמור נהג במקצועו, אך לשם כך נועד עונש, כשמו כן הוא.

            לאור האמור, דין הערעור להדחות.

            המערער יפקיד את רישיונו עד יום 3.6.05. במידה והקנס לא שולם, יש לשלמו עד יום 1.6.05.   

ניתן היום י"ז בניסן, תשס"ה (26 באפריל 2005) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

009073/05עפ 053 עוני חבש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: