פסק-דין בתיק עפ 8982/04

1.         זהו ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים  בירושלים (כבוד השופט בן-זמרה), מיום 1.11.04,  בת"פ 4007/02, שבה דחה את בקשת המערערים לעכב את ביצוע צו הריסה השיפוטי, שהוצא ביום 30.1.03 ביחס למבנה בשטח של 120 מ"ר, שנבנה ללא היתר על ידי המערער 2 (להלן גם - הצו). יצויין, כי בהחלטה קודמת של בית משפט קמא, נדחה ביצוע הצו ליום 1.8.04.

2.         בדחותו את בקשת המערערים לעיכוב ביצוע הצו, כתב בית המשפט:

" לפי מכתבי עו"ד מ. דחלה ב"כ הנ' הנספחים לבקשה לא הוגשה עדיין לרשויות התכנון תכנית בנין - ו/או תיקון לתכנית המתאר החלה במקום שבמסגרתם ניתן יהא להוציא היתר למבנה נשוא כ"א, בנסיבות אלו ובהעדר עתירה מנהלית נגד רשויות התכנון לאפשר בניה למגורים באזור - הבקשה נדחית אך אני דוחה ביצוע צווי ההריסה עד 1.1.05 על מנת לאפשר עתירה מנהלית בצרוף לסעדי ביניים מתאימים..."

3.         בערעורם טוענים המערערים, כי עשו את כל המאמצים לקבלת היתר בנייה, ובין היתר פנו תחילה לאדריכלית אשר טיפלה בתוכנית לשינוי תב"ע, כדי לשנות את האזור משטח לא מתוכנן לשטח מגורים. המערערים מוסיפים וטוענים בערעורם, כי במסגרת המאמצים האמורים, כבר ביום 18.6.02 נפתח תיק לתוכנית בינוי עיר (תב"ע) שמספרו 8876, וכי מאז, לפי הפניית העירייה, שוקדים הם על קבלת חוות דעת והתייחסות מהמחלקות השונות בעירייה. לאור טענות אלו, וטענות אחרות שהובאו לפנינו במהלך הדיון, ביקש ב"כ המערערים, עו"ד דחלה, להורות על עיכוב ביצוע צו ההריסה השיפוטי למשך שנתיים.

4.         ב"כ המשיב, עו"ד קדש,  טען כי יש  לדחות את הערעור, בנימוק ש" אין תוכנית שמכוחה אפשר להוציא היתר בטווח הנראה לעין" (עמ' 2 לפרוטוקול הערעור). ב"כ המשיבה הוסיף בהקשר זה, כי לפי הפסיקה אין להורות על עיכוב ביצועו של צו הריסה שיפוטי אלא במקרה שבו נמצא ההיתר בהישג יד, בהסתמכו בטיעונו זה על " פסק דין סבן הידוע"  (שם, שם). בכך לא דק פורתא ב"כ המשיבה. כל כך, משום שהנוסחה של הימצאות ההיתר " בהישג יד מיידי" (בבחינת הושט היד וגע בו), נקבעה לגבי עיכוב ביצוע של צו הריסה מינהלי (ר"ע 1/84 דוויק ואח' נ. ראש עיריית ירושלים ויו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, פ"ד לח(1), 494) בעמ' 499). לעומת זאת, הפסיקה לגבי עיכוב ביצוע של צו הריסה שיפוטי, כפי שנקבעה בעניין סבן, היא  שונה לחלוטין, לאמור: " צו הריסה כי יבוצע יביא הביצוע לתוצאה שאינה הפיכה. מסקנה נדרשת מכאן היא כי נכון וראוי לפרש את החוק על דרך של הענקת שיקול-דעת רחב ועמוק לבית-המשפט, ולו כדי למנוע בנסיבות אלו ואחרות תוצאות קשות ובלתי צודקות. אם, למשל, יש סיכוי כי המבנה יזכה בהכשר תוך זמן קצר..."  (רע"פ 4357/01 סבן נ. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה "אונו" נו(3)) 49, פיסקה 22; ההדגשות לא במקור).

5.         על כל פנים, לאור התנגדותו התקיפה והנחרצת של ב"כ המשיבה לדחיית המועד לביצוע צו ההריסה השיפוטי, נעתרנו לבקשת ב"כ  המערערים, עו"ד דחלה, שביקש כי נשמע מפיה של האדריכלית, גב' איילה רונן, " על מצב העניינים". בדבריה אמרה האדריכלית כי משמשת היא כמתכננת עבור התארגנויות של תושבים להכנת תוכניות בניית עיר, שמטרתן להסדיר את הלגיטימציה של הבנייה הקיימת, לרבות  המבנה של המערערים שלפנינו. עוד ציינה, כי התוכנית האמורה, 8766, לא נגנזה, בהוסיפה כי " לתוכנית זו יש התנגדות של העירייה ותמיכה של הוועדה המחוזית" (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון בערעור). לשאלת בית המשפט, השיבה האדריכלית כי היא מעריכה שיידרש סדר גודל של שנה לסיום הליכי התוכנית 8876 (עמ' 4).

6.         בהמשך לדבריה של האדריכלית, טען ב"כ המערערים כי לאחרונה נתן בית המשפט לעניינים מקומיים ארכה בת שנה לביצועו של צו הריסה שיפוטי בשכונת אלמונטר, על סמך אותה תוכנית 8876. בתגובה אישר ב"כ המשיבה כי אכן ניתנה שם ארכה, אך ציין כי לא זכור לו פרק הזמן. בעקבות דברים אלה, הורינו לב"כ הצדדים להמציא לנו, בתוך 7 ימים, את ההחלטה האמורה וכן החלטות אחרות - ככל שקיימות - המתייחסות למבנים המצויים בתחום תב"ע 8876.

ואכן, ביום 16.3.05 המציא לנו ב"כ המשיבים את החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים (כבוד השופט בן עטר) בת"פ 3576/99 ו-3138/04, שבמסגרתה דחה  בית המשפט  " לפנים משורת הדין" את ביצוע צו ההריסה של מבנה הכלול בתב"ע 8876 הנ"ל, וזאת עד ליום 30.9.05. בנוסף המציא לנו את פסק דינו של בית משפט זה (בהרכב כבוד השופטים סגל, סגן נשיא, נועם וכרמל), בע"פ 8891/04, שניתן בהסכמת ב"כ המשיבה, ולפיו דחה בית המשפט את ביצוע צו ההריסה של מבנה נוסף (הכלול בתב"ע 8876 הנ"ל) עד ליום 5.9.05, וזאת לאחר שב"כ המערער שם הצהיר לפרוטוקול שלא יבקש ארכה נוספת כל עוד העיכוב בהליכי התכנון והרישוי לא יהיה באשמת הרשויות.

לאור ההחלטה ופסק הדין האמורים, עלינו להעיר כי מתקשים אנו להבין מדוע התנגד כל כך ב"כ המשיבה ליתן גם למערערים שלפנינו דחייה דומה לביצוע צו ההריסה השיפוטי, עד לספטמבר 2005.

מכל מקום, לאור העובדה  שהמבנה של המערערים כלול אף הוא בתב"ע 8876, כאמור, ובשים לב למאמצים שהמערערים והתושבים האחרים עושים לקידום התוכנית האמורה, לא ראינו כל הצדקה להפלות ביניהם.

לפיכך, אנו מקבלים בזה את הערעור, מבטלים את החלטתו של בית משפט קמא ודוחים את ביצוע צו ההריסה השיפוטי עד ליום  30.9.05.

ניתן היום י' ב אדר ב, תשס"ה (21 במרץ 2005) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: