פסק-דין בתיק עפ 895/06

ש' וסרקרוג - ס' נשיאה [אב"ד] :

1.         הערעור הוא על פסק-דין של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט א' קפלן), מיום 6/4/06, אשר הרשיע את המערער בעבירה של העסקה שלא כדין, של תושב שטחים, בניגוד לסעיף 12א(ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 וגזר עליו מאסר על תנאי לתקופה של ארבעה חודשים למשך שלוש שנים ותשלום קנס בסך 7,000 ש"ח.

הטענות בערעור :

2.         הערעור מופנה כנגד ההרשעה בלבד. לטענת המערער לא הוכחו יסודות העבירה ככל שהדבר נוגע להעדר היתר כדין, לתושב השטחים, ביום העסקתו. טענתו האמורה של המערער מסתמכת על העובדה שהמסמך שהתיימר לשמש כתעודת עובד ציבור, נפל בו פגם מהותי, היורד לשורשו של עניין. על אותו מסמך רשומים שני אנשים: האחד, כמצהיר וכעורך התעודה, מבלי שהתעודה נחתמה על ידו, והאדם השני, כחתום על המסמך, מבלי שפרטיו הופיעו בראש המסמך.

עוד טוען המערער, כי גם על פי תוכנו של המסמך, נמצא הוא  חסר, שהרי אין זה יכול להעיד כי תושב האיזור נכנס ארצה שלא כדין, שכן כניסתם מתאפשרת על-פי אשרות שונות, וכן על-פי היתר של מפקד כוחות צה"ל בשטח. לעניין זה, מפנה ב"כ המערער ל-ע"פ (ת"א) 72260/04.

דיון ומסקנות :

תוכן מסמך תעודת עובד הציבור :

3.         לאחר שעיינו במסמך תעודת עובד הציבור, וככול שהטענה נוגעת לתוכנו של המסמך, דין הערעור להידחות. מסמך תעודת עובד הציבור שהוגש (ת/5) אישר, כי תושב השטחים הפלסטיני הרלוונטי לכתב האישום בתיק דנן - יחד עם אחרים - " לא החזיקו ביום 17/1/04 היתר כניסה לישראל מכול סוג שהוא" (ההדגשה אינה במקור - ש' ו') . אישור זה, בשונה מן האישור הנזכר בע"פ 72260/04, הוא אישור גורף הממצה את כל האפשרויות לגבי כניסה לישראל, ואת כולם, שללה המשיבה באותה תעודת עובד ציבור, על אף שלא עשתה כן, על דרך אזכור פרטני של כול אפשרויות הכניסה.

באישור שהוצג במסגרת ע"פ 72260/04 נכתב: " הנ"ל לא אזרח ישראלי ולא קיבל רישיון עולה או ישיבת קבע...". אישור כזה, פירט היתרים מסוימים אפשריים ולא שלל אחרים. על כך אמר שם בית המשפט, שאין באישור כפי שנכתב כדי לשלול אפשרויות אחרות, כגון: שמי שנכנס לארץ עשה כן על בסיס רישיון לישיבת מעבר או לישיבת ביקור או אפשרויות אחרות. כך גם כניסה לארץ יכול שתעשה על בסיס היתר של מפקד כוחות צה"ל בשטח.  לא כך בענייננו: משנכתב באישור, כי העובד הזר " לא החזיק(ו) ביום 17/1/04 היתר כניסה לישראל מכול סוג שהוא", משמע שבהעדר ראייה מפורשת אחרת, אין כלל ל"עובד הזר" היתר כניסה לישראל. ביקש המערער לטעון אחרת, הרי שהנטל הראייתי, עבר אליו, והוא לא עמד בו.

יש עוד להוסיף ולהזכיר, כי מדוח הפעולה שהוגש לתיק בית משפט קמא (מוצג ת/2) עלה שהעובד הזר - הפלסטיני, גורש לשטחים באותו יום. 

4.         לפיכך דין הערעור, בנוגע לתוכנו של המסמך להידחות.

אופן עריכת תעודת עובד הציבור :

5.         השאלה הנוספת נוגעת לאופן עריכתו וחתימתו של מסמך תעודת עובד הציבור.

כאמור, בכותרת התעודה, כתוב כי נותנת התעודה היא הגב' מלי כהן, קצינת חמ"ל, בעוד שחותם התעודה הוא סג"מ שי ברק, קצין חמ"ל.

בעת הצגת התעודה, במהלך הדיון, לא קמה כל התנגדות מצד המערער. במסגרת הסיכומים בבית משפט קמא, העלה המערער באמצעות בא כוחו טענה כי נפלו פגמים בתעודה, פגמים מהותיים, היורדים לשורשה, באופן, שלא ניתן לראות במסמך "תעודת עובד ציבור" כדין, ולכן יש לזכות את המערער.

לטענתו, העובדה שהמסמך הוגש בהסכמה, אין בה כדי להכשירו, ולכן משניתנה הצהרה של קצינת החמ"ל מלי כהן, כמבררת העובדות, מבלי שהיא חתמה על המסמך, ואילו הקצין האחר, לא הצהיר כלל על העובדות, הרי שאין לקבל את "הצהרתו" של מי מהם, מה עוד ששאלת סמכותם, לא התבררה.

            המשיבה הסכימה כי אכן נפל פגם מסוים במסמך תעודת עובד הציבור. המשיבה הודתה כי נפלה טעות, באופן עריכת המסמך, טעות שלא הייתה צריכה לקרות, ואולם אין בטעות כדי לפגום במסמך עצמו. הן הקצינה מלי כהן, קצינת חמ"ל במנהל האזרחי - מי שאמורה הייתה לחתום על המסמך, והן סג"מ שי ברק, קצין חמ"ל במנהל האזרחי, היו מוסמכים לעשות כן. השניים

הם בעלי אותו תפקיד, באותו מקום ומוסמכים על פני הדברים לחתום על אותו מסמך, שהוא מסמך תעודת עובד הציבור.

            יתר על כן, לעמדת המשיבה מושתק המערער מלהעלות טענתו כנגד המסמך, מאחר שבעת הגשתו הסכים לכך. מה עוד שמדובר בפגם העולה מן המסמך עצמו, ומשהסכים להגשתו על אף הפגם האמור, הרי שאין הוא יכול עוד להישמע בטענה כנגד המסמך.