פסק-דין בתיק עפ 840/06

א.         הערעור שבפנינו הוא על הכרעת הדין של בית-משפט השלום בחיפה (כב' השופט ש. לבנוני) מיום 29.9.05 בת.פ 6633/00 ועל גזר הדין מיום 21.3.06.

העובדות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה:

הנאשמת מס' 1, מעיין מעדני בשר בע"מ, היא חברה בע"מ שעסקה בייצור מוצרי בשר, ולאחר מכן היתה למסעדה.

המערער - הנאשם מס' 2 (להלן: "המערער"),  היה המנהל הפעיל של הנאשמת מס' 1.

בסעיף 4 של כתב האישום נטען שבביקורת שנערכה על ידי חוקרי מע"מ אצל המערער לשנת 1999, התגלה כי המערער ניכה ביודעין מס תשומות מבלי שהיו לו חשבוניות לגביו וזאת בסך של 138,233 ש"ח, עבירה לפי סעיף 117(ב)(5) של חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975.

בסעיף 5 של כתב האישום נטען שהמערער והנאשמת מס' 1 לא הגישו 10 דו"חות תקופתיים המתייחסים לתקופה שממרץ 1999 עד אוגוסט 2001, 10 עבירות לפי סעיף  117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף, בקשר עם סעיף 67(א) לחוק הנ"ל, ובשילוב עם תקנות 20 + 23 לתקנות מס ערך מוסף, תשל"ו-1976.

המערער מואשם מכח סעיף 119 לחוק מס ערך מוסף.

ב.         המערער והנאשמת מס' 1 כפרו בעובדות כתב האישום בכל הנוגע לסעיף 4 של כתב האישום.

באשר לסעיף 5 של כתב האישום (אי הגשת 10 דו"חות תקופתיים במועד), הודו המערערים במיוחס להם, אך טענו שיש לבטל את האישום מחמת הגנה מן הצדק, הואיל ומדובר בעבירות מנהליות שניתן היה להמירן בקנס מנהלי ללא הגשת כתב אישום.

מסביר בית-משפט קמא בהכרעת הדין שעיקר המחלוקת בין בעלי הדין נסובה על סעיף מס' 4 של כתב האישום (ניכוי ביודעין של מס תשומות מבלי שהיו למערער חשבוניות לגביו).

ג.          בהכרעת הדין קובע בית-משפט קמא שמעיון בהודעתו של המערער ת/6 )שנגבתה ביום 4.9.00 ע"י גב' חנה ארז), והודעתו ת/8 (שנגבתה ביום 21.3.00 ע"י מר ריבנזון), עולה כי למערער יוחסה באופן ברור ביותר האשמה בגין עבירה של הנאשמת מס' 1, וכי מעורבותו הנטענת של המערער היא בתוקף היותו מנהלה הפעיל של הנאשמת מס' 1 בגין עבירה זו.

מוסיף בית-משפט קמא שבהגנתם נקטו הנאשמים, באמצעות המערער, בגירסאות סותרות. עצם הסתירה, כך קובע בית-משפט קמא, פוגעת משמעותית באמינותם ובמהימנותם של הנאשמים. כך, למשל, טען המערער שיחידת הפיקוח החקלאי העלימה חשבוניות מבית העסק, ואכן מעדותו של חוקר יחידת הפיקוח על הצומח והחי, מר יצחק סמי, עולה שבמסגרת פעולת החרמה בבית העסק של הנאשמת מס' 1, נלקחו תעודות וטרינריות + תעודות משלוח + חשבוניות (נ/2), ואולם, ממוצג ת/1 עולה שהמערער חתם על כך שמסמכים אלה הוחזרו לו, למעט מספר תעודות וטרינריות, מכאן, שלא יכולה עוד  לעמוד למערער הטענה כי לא מצויות בידיו חשבוניות המס.

ד.         עיקר ההגנה של המערער התמקדה בחוסר מודעותו לכך שיש לצרף חשבוניות מס מקוריות כתנאי לדרישת ניכוי מס תשומות.

המערער ניסה לגולל את כל האחריות על רואת החשבון, גב' אסתר וינגרטן, שלטענת המערער קיבלה ממנו יפוי כח מלא וגורף. את כל הדו"חות למע"מ היא מילאה ואף חתמה עליהם ומעולם לא דרשה ממנו חשבוניות מקור.

טוען המערער שככל שנעברה עבירה, הרי זו בוצעה על ידי רואת החשבון גב' אסתר וינגרטן ולא על ידי המערער.

בית-משפט קמא קבע שאין בסיס לטענת המערער בדבר חוסר מודעותו לכך שיש לצרף חשבוניות מס מקוריות כאמור לעיל, טענה שלא בא זכרה בהודעותיו של המערער שעה שנחקר.

מוסיף בית-משפט קמא שהמערער ידע על חשיבותן הרבה של החשבוניות ובהודעתו ת/8 הלין על כך שהגם ששילם והיה זכאי שהספקים ימסרו לו חשבוניות, הרי "אנשים לא שלחו חשבוניות מס". כן טען המערער שרכש סחורה כדין, שהסחורה שולמה בשיקים ויש לו הוכחות על כך.

ה.         בנוסף מפנה בית-משפט קמא להשגותיה של רואת החשבון גב' וינגרטן כפי שבאו לידי ביטוי במסמך ת/4, שם נרשם שלטענת מנהל החברה (המערער), תשומות ביתר שנדרשו, נבעו מתשלום לספקים מבלי לקבל חשבוניות מס, וכי המערער מבקש שהות לאפשר לו לנסות ולהמציא את חשבוניות המס החסרות. מכאן, שהמערער ביקש פסק זמן לתקן את המעוות, גם אם באיחור, דא עקא, שחרף הזדמנות זו, הוא לא  תיקן את המעוות.

בית-משפט קמא קבע שהתנהלותה המקצועית של רואת החשבון גב' אסתר וינגרטן אמנם נפסדת, אך בית-משפט קמא האמין לעדותה ללא סייג.