פסק-דין בתיק עפ 7496/04

השופטת ר. יפה-כ"ץ:

1.         כנגד המשיב הוגש כתב אישום לבימ"ש השלום בב"ש, אשר ייחס לו עבירות של הסגת גבול, גניבה ו-החזקת נשק שלא כדין. בעקבות הסדר טיעון שנערך בין הצדדים - תוקן כתב האישום והמשיב הודה והורשע בהתאם.

            מתוך עובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי בתאריך 11/7/04, בין השעות 12:30 ל-15:00, בבנין הסוכנות היהודית שבבאר-שבע, גנב הנאשם אקדח מסוג סמית ו-ווסון ומחסנית ובה 15 כדורים, וכן מחשב כף יד, אשר היו שייכים למר מיכאל ביטון.

            לאור כוונתו של המשיב, בשעת נטילת החפצים הנ"ל, לשלול אותם מהמתלונן שלילת קבע - הורשע בביצוע עבירה של גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); וכן, לאור החזקת הנשק ללא רשות על פי דין - הורשע המשיב גם בביצוע עבירה של החזקת נשק שלא כדין, לפי סעיפים 144(א) + 144(ג)(1) לחוק העונשין.

            הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש שיוטל על המשיב, אם כי הוסכם, שיוגש תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו.

            לאחר קבלת התסקיר ושמיעת טענות הצדדים לעניין העונש, גזר בימ"ש השלום (כב' השופט נ. אבו-טהא) את דינו של המשיב ל-15 חודשי מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו ול- 12 חודשי מאסר על תנאי. כן, הפעיל בימ"ש השלום עונש מאסר על תנאי של 12 חודשים, שהיה תלוי ועומד כנגד המשיב, וזאת בחופף למאסר שהוטל.

            על קולת העונש הגישה המדינה את הערעור נשוא פסק דיננו זה.

2.         ב"כ המערערת טען הן כנגד קולת עונש המאסר שהוטל והן כנגד אופן הפעלת עונש המאסר על תנאי שהופעל, ואילו ב"כ המשיב טען, שאין כל מקום להתערב בקביעת בימ"ש השלום וכי העונש הולם את נסיבות החזקת הנשק ואת נסיבות חייו הקשות של המשיב.

3.         מתוך התסקיר שהוגש לבימ"ש השלום מתברר, כי המשיב בן 31, רווק, אב לילדה בת 9, שנולדה מחוץ למסגרת הנישואין, ואשר למשיב אין כל קשר עמה.

            המשיב עלה ארצה, בגפו, בשנת 1992 (עת היה כבן 18) מקווקז, והוא מעורב בפלילים מאז היה נער צעיר, ואף הספיק לרצות 5 עונשי מאסר. המשיב טען בפני שירות המבחן, כי החל לשתות אלכוהול ולעשן סמים כבר מגיל 14, כאשר את מאסרו הראשון - בגין גניבה וסחיטה באיומים - ריצה כבר בגיל 15.

            במאסרו האחרון (ממנו שוחרר ב- 16/6/04) שולב המשיב בתוכנית גמילה בכלא "ניצן", והחל תהליך ראשוני של עריכת שינוי בחייו. לכן, גם שוחרר שחרור מוקדם בתנאי רשיון, שכללו השתלבותו בהוסטל "שער התקווה", לצורך המשך הליך הגמילה. מתברר, כי המשיב שהה בהוסטל ימים בודדים בלבד, וביום בו אמור היה לקבל את קצבת הביטוח הלאומי - יצא לאסוף את קצבתו וברח.

            פחות מחודש לאחר מכן ביצע המשיב את העבירות נשוא פסק דיננו, ובפני שירות המבחן טען, שחש צורך לסייע בפרנסת אחותו וילדיה (שם התגורר לאחר שברח מההוסטל) ופעל בדרך המוכרת לו, דהיינו - גניבה.

            בסיכום התסקיר כתב שירות המבחן, בין השאר, כדלקמן:

" ... להערכתנו הינו בעל דפוסי חשיבה והתנהגות אימפולסיביים והוא מתקשה לתכנן עצמו בטווח הארוך ולהציב גבולות להתנהגותו. אף שמזה תקופה ארוכה מבטא רצונו לערוך שינוי במצבו והשתלב במסגרת קהילה לצורך מימוש הליכי גמילה, הרי שהתנהגותו... מצביעה על קושי ניכר ביכולתו לעמוד מאחורי הצהרותיו ועל דפוס של קושי בשליטה על דחפיו והענות לדרישות המציאות המוצבות בפניו...

על רקע סירובו להפגש עם קצינת המבחן החתומה מטה, לא ברור לנו האם חלה תזוזה במצבו, ואולם אנו ספקניים באשר לכך ונמנעים מהמלצה בעניינו".

4.         למשיב 11 הרשעות קודמות בשורה ארוכה של עבירות, אותן החל לבצע זמן קצר לאחר שעלה ארצה (אם כי לפי התסקיר, כאמור לעיל, כבר ריצה עונש מאסר גם בטרם עלה ארצה).

            למשיב הרשעות בתחומי ההונאה והזיוף, הרכוש, סחיטה בכוח, הפרת הוראה חוקית ובריחה ממשמורת, סמים ועוד ועוד, והוא נדון לראשונה לעונש מאסר בפועל של 24 חודשים בשנת 1995. לאחר מכן נדון המשיב לעוד 5 עונשי מאסר לריצוי בפועל לתקופות שונות (בין 6 ל-20 חודשים), כאשר עונש המאסר האחרון הוטל עליו בתאריך 11/9/03 על ידי בימ"ש השלום בב"ש, שם נדון ל-12 חודשי מאסר בפועל, הפעלת עונש מאסר על תנאי של 6 חודשים חציו במצטבר וחציו בחופף, ו-12 חודשי מאסר על תנאי בגין עבירות רכוש (למעט עבירה על סעיף 413 לחוק העונשין). עונש המאסר על תנאי הנ"ל הינו בר הפעלה בענייננו.

5.         צודק ב"כ המאשימה בדבריו, שמעשי המשיב חמורים הם. המשיב נכנס, בצהרי היום, לבית הסוכנות היהודית בב"ש, וגנב מהמתלונן תיק ובו אקדח עם מחסנית, שבה 15 כדורים ומחשב כף יד.

בעניין דומה קבע ביהמ"ש העליון (מפי כב' השופט בך), כדלקמן: