פסק-דין בתיק עפ 7383/06

השופטת צ. צפת

ההליך:

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בקרית-גת (כב' השופטת טלי חיימוביץ, ס.נ.) בתיק פלילי 737/03, המרשיע את המערער, בהכרעת דין מיום 11/10/05, בביצוע עבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ה) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק")  וגוזר עליו (גזר דין מיום 6/9/06) עונש של מאסר בפועל בן 60 יום; 3 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום השחרור שלא יעבור על העבירה בה הורשע; קנס כספי בסך 1,000 ש"ח; פיצוי למתלוננת בסך 3,000 ש"ח.

הערעור מופנה כנגד ההרשעה וכנגד חומרת העונש.

כתב האישום:

על פי העובדות המפורטות בכתב האישום, המערער הוא רופא שיניים, ביצע המתלוננת מעשה מגונה בעת שביקרה במרפאתו לצורך טיפול שיניים. במהלך הבדיקה הכניס המערער אצבע לפיה של המתלוננת נגע בחיכה, שאל אם זה מדגדג, ביקש שתסגור את הפה יחד עם השפתיים, ואז אמר לה "את מיומנת, הא". לאחר שקיבלה המתלוננת זריקת הרדמה, התרוממה מהכסא בכדי לשטוף את הפה, המערער הכניס את ידו מתחת לחולצתה ואמר לה: "איזה שומנים, איזה עור". בהמשך תופף המערער על ישבנה ואמר לה "איזה טוסיק, חבל שבעלך לא מנצל את זה." לאחר שהמערער בדק את השפעת זריקת ההרדמה, הניח את ידו על ירך המתלוננת ואמר לה "איזה שומנים, איזה טוסיק, איזה חזה." בסופו של הטיפול, כאשר המתלוננת ניגשה לשלם למערער, הוא אמר לה "איזה טוסיק, איזה ציצי, איזה טוסיק." את המעשים הללו עשה המערער בעת ביצוע שירות ולשם סיפוק/גירוי ו/או ביזוי מיני.

פסק דינו של בית משפט קמא:

בהכרעת הדין מיום 11.10.05, הרשיע כאמור בית משפט קמא, את המערער בעבירה של מעשה מגונה על פי סעיף 348(ה) לחוק, בהתייחס לכל העובדות המתוארות בכתב האישום למעט המעשה הראשון (דגדוג החיך).

בית משפט קמא התייחס בהרחבה לטענות המערער לעניין מחדלי חקירה עליהם הצביע המערער וקבע כי אין בהן כדי לערער את התשתית העובדתית כולה - תוצאות בדיקת הפוליגרף ממילא אינן קבילות ועל כן לא נמצא כל מחדל באי ביצוע הבדיקה;  חקירת גיסתה של המתלוננת שנטען כי הזהירה אותה מפני מהערער לא היתה רלוונטית לעבירה נשוא התביעה דנן; חקירת הפציינטיות אשר נכחו בחדר ההמתנה בזמן האירוע לא הייתה יכולה לסייע להגנת המערער, שכן לדברי המתלוננת דבריו נאמרו בלחש, כך שגם אם הן לא שמעו דבר- לא היה בכך כדי לסתור את עדות המתלוננת. יתרה מזו, המערער הכיר את הפציינטיות ויכול היה להזמין אותן מטעמו, אילו חשב שעדותן עשויה להועיל להגנתו. בית משפט קמא ראה אמנם מחדל  בכך שלא נערך עימות בין המערער לבין המתלוננת, אולם גם במחדל זה לא היה כדי לערער את התשתית העובדתית כולה. בית משפט קמא דחה את טענת המערער לעניין חקירת המתלוננת, וקבע כי השאלות אשר לדעת המערער היה על המשטרה לשאול לא היו מהותיות, ובכל מקרה הן בגדר של "חכמה שלאחר מעשה".

בית משפט קמא מצא את עדות המתלוננת מהימנה, לא הייתה הגזמה בתיאור, לא נמצא מניע להעליל על המערער עלילת שווא. מאידך נקבע כי עדות המערער אינה מהימנה, ואף ראה בהודעתו במשטרה משום ראשית הודיה, בכך שהודה שטפח על מותנה החשופה של המתלוננת והעיר לה על השומן שלה וכן, בחקירתו במשטרה לא ידע המערער להסביר מדוע עשה זאת, ואילו בעדותו בבית משפט טען שניסה להרגיע אותה וניסה לשוות למעשה צביון טיפולי.

בית המשפט קמא קבע, כי הגשת התלונה ארבע שעות לאחר המעשה הן זמן סביר, בעיקר לאור העובדה שהמתלוננת מטופלת בילדים קטנים, ולא היה מי שישגיח על הילדים עד שעות הצהרים. כן קבע כי העובדה שהמתלוננת נשארה במקום ולא עזבה באמצע הטיפול אינה בלתי סבירה, בהתחשב בנסיבות המקרה, עת הייתה בעיצומו של טיפול שיניים לאחר קבלת שתי זריקות הרדמה.

בסופו של יום, לאחר העדפת גרסת המתלוננת על פני גרסת המערער, הורשע המערער כאמור לעיל.

בגזר הדין שניתן ע"י בית משפט קמא ביום 6.9.06, צויין כי גם לאחר ההרשעה המשיך המערער להתכחש לאחריותו לביצוע העבירה, טען כי המתלוננת טופלת עליו עלילת שווא לשם ניצול כספי, ומשום כך שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית.

למערער הרשעה קודמת בגין מתן שוחד, והרשעה קודמת בגין תקיפה סתם.

בית משפט קמא שקל לקולא את הרף הנמוך של המעשים בהם הורשע המערער, את גילו המבוגר, את מצבו הבריאותי קשה ואת מצבו המשפחתי הקשה. לחומרא שקל בית משפט קמא את אופי העבירה- ניצול מצב  של טיפול רפואי בו המתלוננת חסרת אונים- על מנת לבצע בה מעשה מגונה.

לאחר שקילת הנסיבות, ובחינת הפסיקה במקרים דומים, גזר בית משפט קמא על המערער את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 60 יום; 3 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום השחרור שלא יעבור על העבירה בה הורשע; קנס כספי בסך 1,000 ש"ח; פיצוי למתלוננת בסך

3,000 ש"ח.

הממונה על עבודות השירות מצא כי המערער אינו מתאים לרצוי המאסר בעבודות שירות.

הטענות בערעור: