פסק-דין בתיק עפ 7383/05

י. אלון - שופט

1.         שני המערערים, שוטרי בילוש בבאר שבע, הורשעו בבימ"ש השלום בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות לפי ס' 382 (א) לחוק העונשין, ובפנינו מערערים הם על הרשעתם זו.

2.         בכתב האישום שהוגש נגדם, נטען כי בלילה שבין ה-6 ל-7 באוגוסט 2002, סמוך ל-02:00, הגיעו המערערים במסגרת משמרת עבודתם לרחוב עין גדי בבאר שבע, שם ישבו אותה שעה מספר נערים, וביניהם שני המתלוננים [קטינים] ינקיל ורונן.

מי מחבורת הנערים גידף והעליב את המערער 2 במילים פוגעות ביותר. המערערים ניגשו לחבורת הנערים ושאלו אותם מי היה המקלל, תוך שהם חובטים בהם.

הם דרשו משני המתלוננים לעלות לניידת ותוך כדי כך המערער 1 היכה את המתלונן ינקיל בפניו ובעט בו.

במהלך הנסיעה בניידת היכה המערער 2 את שני המתלוננים במכות בפניהם ובעת שירד המתלונן ינקיל מהניידת בעט בו המערער 1 בגבו.

כתה"א ממשיך ומפרט כי משהגיעו לתחנת המשטרה, המשיך המערער 1 להכות את ינקיל באגרופים בבעיטות ובסטירות ואילו המערער 2 סטר שתי סטירות למתלונן רונן.

כתוצאה ממעשי אלימות אלה - כך כתה"א - נגרמו למתלונן ינקיל שטפי דם באפו, באוזנו, בשפתיו, בגבו ובגפיו והמתלונן רונן נפצע בשפתו התחתונה.

3.         בבימ"ש קמא [כב' השופט. ד. מגד] העידו מטעם המאשימה שני המתלוננים ואביו של המתלונן ינקיל והוגשו לו תעודות רפואיות שנערכו לשני המתלוננים, שעות ספורות לאחר האירועים הנטענים.

מטעם ההגנה העידו שני המערערים [הנאשמים] וחוקר נוער שגבה הודעות המתלוננים בליל הארוע.

המתלוננים פירטו בעדותם את מעשי האלימות שביצעו בהם לטענתם הנאשמים, הזהים בעיקרם לנטען בכתה"א.

            המערערים לעומתם כפרו במעשי אלימות כלשהם.

מערער 1 טען כי משניגש לחבורת הנערים שישבה על הספסל, הוא הבין כי המתלונן ינקיל הוא "מנהיג החבורה".

על כן, פנה אליו ושאל אותו מי מהם צעק לעברו של המערער 2 את המילים "כושי מסריח".

לדבריו, ינקיל לא ענה לו, התחיל לקלל אותו ולעשות לעברו תנועות זלזול, ועל כן "באותו רגע הודעתי לו שהוא מעוכב".

בתגובה המשיך ינקיל בפרץ קללות ואיומים - "ובשלב הזה החלטתי לבצע מעצר. ניגשתי לכיוון שלו [של ינקיל - י.א.] לעצור אותו, הוא התחיל להשתולל עם הידיים והתנגד למעצר, אני השתלטתי עליו... הוא ניסה להשתחרר מהחיבוק שלי ולא הצליח..."

לדברי המערער 1, הוא החזיק בינקיל והובילו מרחק של 20-30 מ' עד לניידת, שם כבל אותו והכניסו לתוך הניידת, ומסכם כי "השימוש בכח נועד אך ורק ללפות אותו - את ינקיל".

הוא מכחיש כי משלב זה ואילך נקט באלימות כלשהי כלפי ינקיל - לא בניידת, לא בתחנת המשטרה ולא במשרד חקירות הנוער.

המערער 2 מעיד כי בעוד המערער 1 מעכב - ואח"כ עוצר את ינקיל - הוא עיכב את המתלונן 2 [רונן], זה לא התנגד "והלך בלי בעיות לרכב". לדבריו, לא היה מגע פיזי כלשהו בינו לבין מי משני המתלוננים, הוא לא היכה בדרך כלשהי מי מהם.

4.         אותו לילה בשעה 04:47 - דהיינו, כשעתיים וחצי לאחר מעצרו, הגיעו המתלונן ינקיל ואביו לחדר המיון בבי"ח "סורוקה".