פסק-דין בתיק עפ 7369/06

י. פלפל - נשיא

1.         המשיב הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בכתב אישום הכולל שבעה אישומים המייחסים לו ביצוע עבירות של אי הודעה על תחילת התעסקות, לפי סעיף 215א(א) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), תשכ"א 1961 (להלן: "הפקודה"), 6 עבירות של שמוש במרמה עורמה ותחבולה במזיד, לפי סעיף 220(5) לפקודה, 56 עבירות של הוצאת חשבונית מס מבלי שהיה זכאי להוציאה, בכוונה להתחמק מתשלום מס לפי סעיפים 117(א)(5) + 117(ב) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו 1975 (להלן: "החוק"), ו-5 עבירות של אי הגשת דין וחשבון במועד לפי סעיף 216(4) לפקודה.

            הכרעת הדין ניתנה על ידי כב' השופטת (בדימוס) ל. ברנע מבית משפט השלום בבאר שבע ביום 04.12.05 ומשפרשה לגימלאות הועבר הטיפול בתיק לכב' סגנית הנשיא, השופטת ד. בית-אור. השופטת בית-אור גזרה את דינו של המשיב ביום 12.07.06 ודנה אותו לשישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, לשנת מאסר על תנאי ולתשלום קנס בסך של 100,000 ש"ח.

            ערעור המדינה הינו על קולת העונש.

2.         על פי כתב האישום, המשיב עבר את העבירות שבהן הורשע בין השנים 1991-1996, שנים בהן עבד כקבלן משנה לבניה עבור חברות שונות. על עיסוקו זה לא הודיע המשיב לפקיד השומה ולא הגיש דוחו"ת שנתיים על הכנסותיו בשנים הללו. באותם מועדים המשיב הוציא ומסר, לחברות שונות, בגין שרותים שסיפק, חשבוניות שאינן שלו ואינן רשומות על שמו בהיקף כולל של 1,065,915 ש"ח.

3.         המערערת טוענת, כי בית משפט קמא טעה בכך שהקל עם המשיב רק בשל חלוף הזמן מהגשת כתב האישום ועד למתן גזר הדין. לדברי ב"כ המערערת, עו"ד מגד, יש בכך כדי לעודד בעלי דין לנהל דיוני סרק לשם התמשכותם של ההליכים. לטענתה, התמשכות ההליכים ועינוי הדין שנגרם למשיב הנם באשמתו. לעניין זה הפנתה אותנו המערערת לפסק הדין בעניינו של אלעמורה טאלב בע"פ (ב"ש) 7027/06 -  שבו נכתב ע"י חברתנו כב' השופטת דוברת בהסכמת כב' ס. הנשיא, השופט הנדל וכב' השופטת ר. יפה-כ"ץ -

"אם כי ככלל, סבורה אני, כי אין ליתן משקל יתר כנימוק להקלה הימשכות ההליכים"

וכן הסתמכה על ע"פ 7255/05 (ב"ש)  אברמוב דניאל נ' מדינת ישראל.

4.         טרם שאדון בטענות הצדדים חשוב להעלות על כתב את סדר האירועים, שאינם במחלוקת, נשוא הערעור שבפנינו:

א.         המשיב החל לעסוק בשנת 1991 בקבלנות משנה לבניין ולא הודיע על כך במועד לפקיד השומה בבאר שבע.

ב.         העבירות שעבר המשיב נעברו בשנים 1991, 1992, 1993, 1994, 1995  ו- 1996. זאת אומרת שהעבירות הראשונות שעבר המשיב נעברו לפני כ-15 עד 16 שנים והעבירות האחרונות נעברו לפני כ-11 שנים.

ג.          המשיב נחקר לראשונה במחלקת החקירות של פקיד שומה בירושלים בחודש מרץ 1996.

ד.         כתב האישום הוגש לבית משפט השלום ב-30.9.97.

ה.         הכרעת הדין בעניינו של המשיב ניתנה ב-4.12.05.

ו.          בית המשפט גזר את דינו של המשיב בתאריך 12.07.06, דהיינו כ-15 שנים לאחר שהחל לעבור את העבירות הראשונות (בשנת 1991) וכתשע שנים לאחר שהוגש כתב האישום. במילים אחרות ההליך הפלילי שנפתח           ב-30.9.97 הסתיים רק ב-12.07.06, דהיינו אחרי כתשע שנים.

ז.          מעיון בתיק של בית משפט השלום עולה, כי בית המשפט דחה את הדיון מספר פעמים בעטיו של הנאשם.

ב-19.11.97 הנאשם לא אותר והדיון נדחה ל-16.9.98, בדיון שהתקיים    ב-22.9.99 הדיון נדחה לבקשת הסניגור, ב-13.10.99 הנאשם לא התייצב, אך הדיון התקיים בהעדרו, ב-30.1.00 הנאשם איחר ועורך דינו בכלל לא התייצב, ב-21.1.01 הנאשם לא הגיע והדיון התקיים בהעדרו, ב-18.10.01 נדחה הדיון לבקשת הסניגור, ב-20.11.01 הדיון נדחה לבקשת הנאשם וסניגורו, גם הדיון שנקבע ל-4.3.02 נדחה לבקשת הסניגור וכך גם הדיונים שהיו קבועים ב-26.6.02 ו-25.11.02. לדיון שהתקיים ב-19.2.03 הנאשם לא התייצב וכנ"ל לגבי הדיון שהתקיים בתאריך 3.4.03 ואז הוצא נגדו צו הבאה, ב-13.5.03 שני הצדדים לא התייצבו כנראה בשל שביתה בבית המשפט, הדיון שנקבע ל-30.3.04 נדחה לבקשת הסניגור, לדיון שהתקיים בתאריך 23.6.04 הסניגור לא הגיע ולדיון שהתקיים לאחר מכן, ב-13.7.04 לא הגיעו הנאשם והסניגור. ב-21.11.05 שוב ביקש הסניגור דחיה והדיון נדחה.

            פעם אחת נדחה הדיון ביוזמת בית המשפט.

חשוב לציין שלעיתים קרובות חלפו פרקי זמן ארוכים ביותר בין ישיבה אחת של בית המשפט לבין ישיבה אחרת. בשל כך ובשל הדחיות הרבות שנתבקשו על ידי המשיב או סניגורו, התנהל המשפט במשך תקופה כה ארוכה, תשע שנים -  מאז שהוגש כתב האישום ועד שניתן גזר הדין.