פסק-דין בתיק עפ 7368/06

  הנשיא י. פלפל:

1.         לפנינו שני ערעורים שאוחדו בהסכמת הצדדים. הראשון (ע.פ. 7368/06), ערעורה של המדינה (להלן - "המערערת") על גזר הדין שהוטל על בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופטת ד. בית אור) מיום 19.9.06, בת.פ. 1451/06, לפיו נידון המשיב, מוסא בן עלי אבו רקייק, (להלן - "המשיב") בהחזקת 38.15 גרם הרואין שלא לצריכה עצמית ונידון ל-12 חודשי מאסר בפועל ול-12 חודשי מאסר על תנאי, והשני (ע.פ. 7401/06), ערעורו של המשיב הנ"ל על הכרעת הדין המרשיעה.

2.         המדינה טוענת שבית משפט קמא הקל מאוד עם המשיב והיא מבקשת לדון את המשיב לתקופת מאסר ארוכה יותר מזו שנקבעה על ידי בימ"ש השלום.

            המשיב סבור שהרשעתו בדין היתה מוטעית והוא מבקש לבטל את ההרשעה.

3.         וזה, בקליפת אגוז סיפור המעשה נשוא ת.פ. 1451/06 הנ"ל.

            אין מחלוקת שבתאריך 16.2.06, סמוך לשעה 12:00, בתל שבע נסעה ניידת משטרתית בעיירה תל שבע ותוך כדי נסיעה שוטר אחד (מנחם נחשונוב) הבחין בהיותו בתוך הניידת בבחור שהלך על הכביש לעבר הניידת. לדבריו, כאשר הניידת היתה קרובה אליו הוא ראה את הבחור משליך דבר מה מצידו הימני לעבר שטח פתוח. בשלב זה נעצרה הניידת ושוטר אחר, אורן ללוז הלך לעבר השטח כאשר השוטר הראשון מכוון אותו למקום שלשם נזרק החפץ. משמצא השוטר ללוז את החפץ הסתבר שזהו הרואין במשקל המתואר בכתב האישום.

            ב"כ המשיב לא כפר בעובדה שהחומר שנתפס הוא הרואין בכמות הנזכרת בכתב האישום וכן לא כפר ב"שרשרת הסם".

            בית משפט קמא קבע שיש מקום לקבל את גרסת עדי התביעה שהינה גירסה סבירה והגיונית כאשר גרסתו של השוטר נחשונוב נתמכת בגרסתו של השוטר ללוז. בית משפט קמא קבע שלא מדובר בעלילה וכי הסם נמצא ללא חיפושים מייגעים. בית משפט קמא האמין לאנשי המשטרה, ומנגד, קבע, כי "כפירתו של הנאשם באירוע המיוחס לו איננה סבירה ולא אמינה". בית המשפט לא קיבל את כפירתו של המשיב וקבע שהספיקות אותם העלה בא כוחו בטיעוניו אינם עולים כדי ספיקות סבירים ובסופו של דבר הרשיע בית משפט קמא את המשיב על סמך הראיות שהמערערת הביאה בפניו.

4.         בית משפט קמא התרשם מעדי התביעה ונתן בהם אמון מלא תוך שהוא קובע שאין לקבל את גרסת המשיב. ערכאת ערעור, בנסיבות העניין לא תתערב במסקנות העובדתיות שנקבעו על ידי בית משפט קמא וכן בממצאי המהימנות ועל כן דין ערעורו של המשיב על ההרשעה להידחות.

            הספיקות שהעלה ב"כ המשיב הן בפנינו והן בפני בית משפט קמא אין בכוחם לקעקע את ההרשעה.

5.         אשר לעונש המאסר שהוטל על המשיב נראה לי שהוא מופרז לקולא. בגין החזקה של הרואין בכמות של 38.15 גרם יש לדון נאשם למספר שנות מאסר. יחד עם זאת, בשים לב לעובדה שאין למשיב הרשעות קודמות ולגילו הצעיר ולכך שערכאת הערעור לא ממצה את חומרת העונש, הייתי מציע לחברי לדון את המשיב לתקופת מאסר של 30 חודשים לריצוי בפועל במקום 12 חודשים כפי שקבע בית משפט השלום.

            חשוב לציין שקצינת המבחן קבעה, כי -

"מדובר בצעיר אשר אינו מזהה בעייתיות כלשהי בחייו הדורשת התערבות טיפולית. עמדתו ביחס למעורבותו בעבירה נשואת תיק זה מאופיינת בנטיה לצמצום. להערכתנו אינו רואה בשירותינו גורם אשר עשוי להשפיע על מצבו".

            לפיכך החליט שירות המבחן להימנע מכל המלצה טיפולית.

            סוף דבר, לו דעתי היתה נשמעת היינו דוחים את ערעורו של המשיב על ההרשעה ומקבלים את ערעורה של המדינה - המערערת, על גזר הדין באופן שעל המשיב יהיה לרצות 30 חודשי מאסר בפועל וזאת מיום מעצרו 16.02.06 ויתר ההוראות שבגזר הדין ישארו בעינם. ושוב נדגיש שלולא הכלל של אי מיצוי הדין על ידי ערכאת הערעור, היינו מגיעים לתוצאה מחמירה יותר.

                                                                                        ________________

                                                                                        י. פלפל - נשיא

אני מסכים