פסק-דין בתיק עפ 7324/05

השופטת ר. יפה-כ"ץ:

1.         כנגד המערער הוגש לבימ"ש השלום באשדוד כתב אישום, המייחס לו, ביחד עם חברת י.מ.ל.א הנדסה חברה בע"מ (להלן: "החברה"), חברה פרטית שעסקה בשיפוץ מבנים והמערער היה מנהלה הפעיל והרשום (להלן יקראו המערער והחברה יחדיו: "הנאשמים"), ביצוע עבירות כנגד חוק מס ערך מוסף, תשל"ו - 1975 (להלן: "החוק").

            בכתב האישום נטען, כי במהלך השנים 1997-1998 ביצעה החברה, באמצעות המערער, עבודות בניה, הוציאה 7 חשבוניות מס בגינן אך לא דיווחה על חשבוניות מס אלה לשלטונות המס. נטען, כי עבודות בניה אלו בוצעו בחלקן בתקופה בה היה תיקה של החברה במע"מ בהקפאת פעילות, מבלי שבוצע כל דיווח לרשויות המס על ידי הנאשמים על עסקאות אלה, ובחלקן בוצעו העבודות בתקופה בה היה תיק העוסק במע"מ פעיל, כשדוחו"ת המס שהוגשו על ידי הנאשמים בתקופות הרלוונטיות הציגו מצג שוא של העדר כל פעילות עסקית. בכתב האישום צויין עוד, כי סך כל העסקאות שלא דווחו לשלטונות המס היה בשיעור של 1,096,324 ש"ח, כשסכום המס בגינ עסקאות אלה אמור היה להיות בשיעור של 186,374 ש"ח (קרן).

            בכתב האישום נטען, כי המערער ביצע את המעשים הנ"ל באמצעות החברה מתוך כוונה להתחמק מתשלום המס שהיה חייב בו על פי החוק, ולכן יוחסו לו ביצוע עבירות לפי סעיפים 117(א)(14) ו-117(ב)(1) לחוק ולחילופין לפי סעיף 119 לחוק.

            תחילה לא היה המערער מיוצג, והוא כפר בעובדות שיוחסו לו בכתב האישום, אם כי הוסיף וטען כי בשל קשיים כלכליים ובשל סכסוך עם רואה החשבון לא הוגשו הדוחו"ת לשלטונות מע"מ. לאחר מכן, העמידה הסנגוריה הציבורית עו"ד, שילמד סנגוריה על המערער, ועו"ד זה ביקש לאפשר למערער לחזור בו מהכפירה ולהודות בעובדות כתב האישום. במקביל ביקש הסנגור לדחות את הדיון מפעם לפעם כדי לאפשר למערער להסיר את המחדל.

            בתאריך 14/07/05, ומשהמערער לא הסיר את המחדלים, דן אותו בימ"ש השלום (כב' ס. הנשיא ח. חדש) לעונש מאסר בפועל בן 9 חודשים, 12 חודשי מאסר על תנאי, קנס ע"ס 10,000 ש"ח או 100 ימי מאסר תמורתו ו-חתימה על התחייבות כספית על סך 10,000 ש"ח. באותו מעמד נדונה החברה לתשלום קנס על סך 50,000 ש"ח.

2.         על פסק-דין זה הוגש הערעור נשוא הדיון שבפנינו. תחילה הוגש הערעור הן כנגד ההרשעה והן כנגד העונש, אך כבר בתחילת הדיון הודיע ב"כ המערער כי המערער חוזר בו מהערעור על הכרעת הדין ומעמיד את ערעורו על חומרת העונש בלבד.

            לטענת ב"כ המערער בימ"ש השלום לא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות של המערער,  לעובדת היותו חסר הרשעות קודמות, לכך ששיתף פעולה עם רשויות המס ולכך ששילם על חשבון חובו למע"מ, עד למועד גזה"ד, סך של 1,500 ש"ח מידי חודש, ובסה"כ 15,000 ש"ח. כן, לטענתו, היה מקום להקל בעונשו של המערער לאור העובדה, שהעבירות שעבר היו בשנת 1997 והמערער, למעשה, לא הרוויח ממעשיו, למרות הסכומים הנקובים בחשבוניות, ולא קיזז את מס התשומות.           

            הסנגור הוסיף וטען, כי המערער היה מעוניין להסיר את המחדלים, אך לא עלה בידו להגיע להסדר עם רשויות המס, נוכח הזמן הקצר שניתן לו על ידי בימ"ש קמא ונוכח מצבו הכלכלי הקשה.

3.         לעומתו סברה ב"כ המשיבה, כי העונש שהוטל על המערער מאוזן וראוי ואין להתערב בו. לדבריה, מדובר בכתב אישום חמור של העלמת עיסקאות בסכום העולה על מיליון ש"ח, כאשר המשיבה הלכה לקראת המערער לאורך כל הדרך, כדי לאפשר לו להסיר את חובותיו לרשויות המס - אם בהמתנה למימוש פסק הבורר שניתן לזכותו, אם בפגישות עם נציגי מע"מ, אם בהסכמות לדחית הדיונים ואם במתן אפשרות להעביר לרשויות מע"מ את רשימת התשומות, כדי לתת לו אורכה לבקש את קיזוז התשומות מעבר למועדים הקבועים בחוק - אך דבר לא נעשה על ידי המערער. במצב דברים זה, כאשר קרן המס לשנת 1998 עמד על סך של 186,000 ש"ח, הצעות המערער לפרוע חובותיו למע"מ בסכומים פעוטים מידי חודש - אינן סבירות, במיוחד כאשר בחודשים האחרונים שילם המערער על חשבון חובתיו סכום של 4,500 ש"ח בלבד.

4.         המערער כבן 45, גרוש ואב לשלושה ילדים בני 11, 16 ו-19, המתגוררים בבית גרושתו. מידי חודש משלם המערער על חשבון מזונות ילדיו סך של כ-2,500 ש"ח (ר' הסכם הגירושין שצורף לבימ"ש השלום - נ/1). המערער מתגורר עם אמו, שהיא מבוגרת וחולה (בעלת נכות בשיעור 45%), והמערער הבן היחיד המטפל בה ודואג לצרכיה.

            מדברי ב"כ המערער בפני בימ"ש השלום עולה, כי מאז שנת 1998, ולאחר קריסת עסקיו, מצוי המערער במצב כלכלי קשה והוא חייב כספים רבים לנושיו. למרות זאת, עובד המערער כפועל יומי בעבודות בנין, מקבל שכר זעום ומנסה לשרוד ולדאוג לצרכי ילדיו.

5.         ביהמ"ש העליון פסק לא אחת, כי בעבירות כלכליות גובר משקלו של השיקול ההרתעתי על משקלן של הנסיבות האישיות של הנאשם.

וכך פסק ביהמ"ש העליון בעניין דומה, בע"פ 03/ 6474 יוסף מלכה נ' מדינת ישראל [פ"ד נח (3) 721, עמוד 727-728] מפי כב' השופט ג'ובראן:

            "עבירות המס הכלכליות הפכו בשנים האחרונות להיות רעה חולה, ומכאן שיש מקום ליתן לכך משקל בענישה מן הפן ההרתעתי. כך שבבוא בית-המשפט לגזור את דינו של אדם אשר הורשע בעבירות מסוג זה, לא ייתן משקל לנסיבות אישיות ולמצוקה כלכלית (ר' ת"פ (נצ') 7228/97 מדינת ישראל נ' דיב).

בעניין דרכי הענישה בעבירות כלכליות עמד השופט ד' לוין במאמרו:

"כאמור, גישת התגמול דהיום רואה להדגיש הסטיגמה שראוי להטביע בעבריין למען יחוש בסלידת החברה כלפיו, על מנת שיוטבע בו אות קלון. הפסיקה חזרה והדגישה היבט זה, ככל שמדובר בעבירות פיסקליות, בעבירות מס-הכנסה, שבהן יש והחברה מתייחסת לעבריין, לא כאל מי שחטא כלפיה, לא כמי שראוי לענישה של ממש, אלא כמי ש'התחלק', ובשל כך עליו לבוא על עונשו" (ר' ד.לוין "גוזרים את הדין", עמ' 187).

אין בידי לקבל את טענתו של המערער 2 שלפיה מאחר שמדובר בעבירות כלכליות, הרי שמוקד הענישה בגינן הינו בעיקרו כלכלי. כאשר עסקינן בעברייני מס, בעבירות כלכליות, בעבירות מירמה וכדומה, שבהן העבריין מקווה להפיק רווח כספי רב, חשוב להטיל לצד הקנס גם עונש של מאסר בפועל למען ידע העבריין שאין החוטא יוצא נשכר. אם חשב לתומו שהסיכוי להפיק טובת הנאה כספית ניכרת מצדיק נטילת סיכון, עליו לדעת כי אם יועמד לדין ויוטל עליו קנס הוא צפוי גם לכך כי תישלל חירותו וגם כי יפסיד את הרווח המדומה, פרי הבאושים של המעשה העברייני. על-כן ראוי ונכון היה להטיל על המערערים עונש מאסר בפועל משמעותי וכן קנס כפי שאכן עשה בית-המשפט המחוזי...

... אני סבור כי צדק בית-המשפט המחוזי בהטילו על המערערים גם עונש של מאסר בפועל משמעותי חרף העובדה כי מדובר במקרה ראשון שבו בית-המשפט הרשיע בעבירות כלכליות אשר בוצעו תוך כדי ביצועה של עבירת החזקה וניהול של מקום למשחקים אסורים, ואין מקום להקל ראש בעבירות מסוג זה; נהפוך הוא, יש למצות את הדין עם עבריינים המבצעים עבירות חמורות מעין אלו כדי להוקיע את הרעה החולה מחברה השואפת להיות חברה מתוקנת על-מנת להבריאה..."