פסק-דין בתיק עפ 7281/06

הנשיא י. פלפל:

1.         ערעור המדינה על גזר דינו של בית משפט השלום באשקלון (כב' ס. הנשיא, ר. בן יוסף) מיום 6.7.06 בת.פ. 1909/04 בו נמנע בית משפט קמא מהרשעת המשיב ודן אותו לבצע 200 שעות של"צ וזאת לאחר שהמשיב הודה בעובדות המהוות עבירה לפי סעיפים 217 + 241 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן "הפקודה").

2.         וזו לשונו של סעיף 217 הנ"ל -

"אדם אשר ללא הצדק סביר ערך דו"ח לא נכון, מתוך שהשמיט הכנסה כלשהי שעליה הוא נדרש לפי הפקודה למסור דו"ח, או מתוך שרשם אותה בחסר, או אדם שמסר ידיעות לא נכונות בנוגע לכל ענין או דבר המשפיעים על חיובו במס או על חיובו של אדם אחר או של שותפות, דינו - מאסר שנתיים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין וסכום החסר בהכנסה שנקבעה מחמת אותם דו"ח או ידיעות לא נכונים או שעלולה היתה להיקבע, אילו נתקבלו הדו"ח או הידיעות כנכונים, או שני הענשים כאחד, הטוען כי היה לו הצדק סביר - עליו הראייה".

3.         על פי כתב האישום המתוקן יוחסה למשיב עבירה לפי סעיפים 217 + 241 לפקודה. בתקופה הרלוונטית לכתב האישום המתוקן היה המשיב רואה חשבון שמשרדו היה בקרית מלאכי והוא טיפל בספרי החשבונות של סוכן הביטוח רונן בדש, להלן -         "בדש". במהלך החודשים אוקטובר ונובמבר 2001 העביר בדש למשיב מספר חשבוניות מס על סכום כולל של 642,734 ש"ח כדי שהמשיב יכניס אותן כאסמכתא להוצאות בפנקסי החשבונות שלו, והמשיב עשה זאת. מתברר שהחשבוניות הנ"ל לא היו חשבוניות אמיתיות אלא חשבוניות שבדש זייף בכוונה להגדיל את ההוצאות בעיסקו בשנת המס הנ"ל ודבר הזיוף לא היה ידוע למשיב כאשר הוא רשם אותן. בחודש מאי 2002 פנה בדש למשיב וביקש ממנו להחליף את אותן חשבוניות בשלוש חשבוניות אחרות שסכומן זהה, שכן הראשונות "לא היו טובות". גם שלושת החשבוניות החלופיות שניתנו למשיב היו פקטיביות והוצאו לבדש כאשר התשלומים המתוארים בהן כלל לא נעשו.

            מעשיו של המשיב באו לידי ביטוי בכך שהחלפתן של החשבוניות נעשתה תוך רישום פרטים לא נכונים בפנקסי החשבונות של בדש, כך שיראה שהחשבוניות שהוכנסו בשנת 2002 היו כבר בפנקסי החשבונות של שנת 2001.

4.         המערערת משיגה על אי הרשעתו של המשיב בביצוע העבירות המיוחסות לו. לטענתה חומרתן של העבירות והעובדה שעבירות כאלו יכולות למנוע ביקורת יעילה של פנקסי חשבונות של לקוחותיו על ידי שלטונות המס וגילוי עבירות שנעשו על ידיהם, צריכה להביא להרשעתו של המשיב, ביחוד שהקורבן בעבירות אלו הוא אינטרס הציבור ולא עובר העבירה. לדברי ב"כ המערערת לא היה צריך בית המשפט להתחשב בהשפעת ההרשעה על המשך עיסוקו של המשיב כרואה חשבון, שכן זהו תפקידה של לשכת רואי החשבון להכריע בו. כמו כן לעמדתה אין כל רלוונטיות לעובדה, כי אחרים שהיו מעורבים בפרשה קיבלו עונשים מופחתים ולא נעשנו בכל חומרת הדין, שכן עניין זה נלקח בחשבון בין השיקולים שהביאו את המערערת לתקן את כתב האישום שהוגש נגד המשיב ולהגיע עם המשיב להסדר טיעון.

5.         בתסקיר שירות המבחן שהוגש לבית משפט קמא נאמר, כי המשיב הנו "אדם רציני ואחראי המנהל חייו באופן נורמטיבי ותפקודי. בעל מערכת ערכים תקינה ... חש בוש ונכלם לנוכח מעורבותו בפלילים וההליך המשפטי בו נתון, ונכון לשאת בתוצאות". עוד נכתב בתסקיר, כי לאחר שבדש ביקש מהמשיב להחליף את החשבוניות "החלו להתעורר בליבו (של המשיב - י.פ.) ספקות אודות כשרותן של החשבוניות הנ"ל ויושרו של לקוחו, אולם הוא העדיף שלא להתמודד עם השאלות אשר עלו בו ובאופן מסוים "עצם עיניו", החליף חשבוניות והכך שיתף פעולה עם לקוחו".

שירות המבחן המליץ להמנע מהרשעתו של המשיב ולהטיל עליו ענישה "קונקרטית וחינוכית אשר תאפשר לתרום מיכולתיו האישיות ובכך להחזיר חובו לחברה" -  גם לאור העובדה שזוהי מעורבותו הראשונה בפלילים ולאור הבעת חרטה על מעשיו.

העובדה שהמשיב הבין שבדש משתמש בו כדי לעבור עבירות מלמדת על חומרת העבירות שעבר המשיב.

6.         בגזר דינו שקל בית משפט קמא את טענות שני הצדדים והתייחס גם לפסקי הדין שהוגשו על ידי הצדדים גם לבית משפט זה והוסיף, כי "סיכוייו של הנאשם לחזור לעבודה במקצועו בגילו או למצוא עבודה אחרת לאחר הרשעה בעבירה כזאת לא גבוהים. הנאשם היווה את החוליה הפחות חשובה בשרשרת העבירות שנעברו כאן. הנזק שייגרם לו אינו התועלת שיבוא לעניין הציבורי בהרשעתו גבוה מדי".

7.         הכלל הוא שאדם צריך להיות מורשע משמתברר שעבר עבירה. אי הרשעה הינו יוצא מן הכלל ובמקרה שלפנינו אין זה ראוי להימנע מהרשעה.

            לתפקידו של רואה החשבון לאמת ולאשר מסמכים המוגשים מטעם הנושים לפקיד מס הכנסה. שלטונות המס סמוכים על נכונות מסמכים שהוגשו לאחר שרואה החשבון אישר אותם. כאשר נישום טוען דיון עם שלטונות המס ש---- שנעשתה לו ---- מופרזת חובת הראיה על כך היא של הנישום, אולם אם פנקסי אותו נישום בוקרו על ידי רואה חשבון הרי נטל הראיה עובר ועל פקיד השומה להצדיק את החלטתו (סעיף 155 לפקודת מס הכנסה) .

            רואה חשבון דוגמת המשיב, בעבירות שעבר, הפר את האמון ששלטונות המס נתנו בו - לפיכך אין להסתפק באי הרשעה.

            לעניין מעמדו של רואה החשבון בכלל וכלפי פקיד המס בפרט, ראו גבאי נ. מדינת ישראל ומועצת רואי החשבון, ע.פ. 2161/90 פ"ד מה(3) 777 שם נפסק כי -

"מעמדו של רואה חשבון בציבור, ובמיוחד כלפי שלטונות המס למיניהם, הוא מעמד של אמון; אלה אף אלה סומכים עליו ועל קביעותיו. כאשר אדם כזה עושה שימוש בידע המקצועי שלו ובאמון שנותנים בו, כדי לרמות ולהונות את שלטונות המס ומשתמש "במרמה בערמה ובתחבולה" לצורך זה הוא עובר עבירה מובהקת שקלון עמה. לענין זה, אין הבדל אם עשה זאת למען לקוח או למען עצמו. כך או כך מעשים אשר כאלה משחיתים את מקצוע ראית החשבון כשם שהם משחיתים את הציבור בכללותו".

וכן ראו יעקבי נ. מדינת ישראל ע.פ. 916/84 פ"ד מג(1) 94, שבו נידון עניינו של יועץ מס שעבר עבירות מס עבור לקוחו והוא נדון לעונש של מאסר בפועל ולא עלתה בכלל אפשרות של פטירתו ללא הרשעה.

"אכן ענישתו של נאשם הינה אינדיבידואלית... אולם מהותה של העבירה, הצורך בהרתעת הרבים, ובעבירות שקורבנן אינו הפרט אלא הציבור כולו, אף הוקעת מעשי העבירה - בצירוף מדיניות ענישה אחידה ככל האפשר על יסוד שיקולים אלה - כל אלה משמשים כגורמים העלולים לגבור אף על שיקומו של הנאשם."

            ע.פ. 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337, 341-342.