פסק-דין בתיק עפ 7280/03

השופטת ר. יפה-כ"ץ:

1. המערער הורשע על סמך הודאתו בשלושה כתבי אישום, שהוגשו לבית משפט השלום בבאר שבע, והוא נדון לעונש מאסר בפועל של 20 חודשים, מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד כנגדו למשך 9 חודשים הופעל, חלקו במצטבר וחלקו בחופף, כך שסה"כ על המערער לרצות 24 חודשי מאסר בפועל, וכן הוא נדון לעונש מאסר על תנאי בן 12 חודשים.

ערעורו של המערער מופנה כנגד חומרת עונש זה.

2. כנגד המערער הוגשו לבית משפט השלום בב"ש שני כתבי אישום מטעם המכס ומע"מ (ת.פ 933/98 ות.פ 934/98 ). כתבי אישום אלה אוחדו ותוקנו ובתאריך  09.06.02 הורשע המערער, ביחד עם שתי חברות אשר ניהל, כדלקמן:

ביחס לאחת החברות שניהל המערער, הוא הורשע בכך שבתור מנהלה היה חייב להגיש דוחו"ת תקופתיים, אך לא הגיש 38 דוחו"ת, וזאת מתאריך 7/94 ועד סוף שנת 2000.

ביחס לחברה השניה אותה ניהל המערער, הוא הורשע בכך שלא הגיש 31 דוחות תקופתיים, וזאת החל מיום 1/96 ועד 6/99.

סה"כ הורשע המערער בשני כתבי אישום אלה, בעבירות של אי הגשת דוחות במועד   (74 דוחו"ת) וזאת לפי סעיף 117 (א) (6) + סעיף 67 + סעיף 119 לחוק מע"מ, תשל"ו - 1975.

במקביל, הורשע המערער במסגרת ת.פ 5538/00, של בימ"ש השלום בב"ש, גם בגין עבירות כנגד פקודת מס הכנסה: בהתאם לכתב אישום זה, הודה והורשע המערער, בכך שכאשר שימש כמנהל פעיל בשתי חברות (אותן חברות נשוא כתבי האישום שהוגש מטעם מע"מ), לא הגיש במועד את הדוחו"ת על הכנסותיהן של שתי החברות. לגבי אחת החברות לא הגיש את הדוחו"ת מאז שנת 1992 ועד לשנת 1994, ולגבי החברה השניה, לא הגיש במועד דוחו"ת על הכנסות החברה בנוגע לשנים 1996 - 1997.

כמו כן הורשע המערער במסגרת תיק זה, כי לא הגיש במועד דוחו"ת לפקיד שומה על הכנסותיו שלו, וזאת בנוגע לשנים 1995 - 1997.

לפיכך, בכתב אישום זה הורשע המערער בעבירות של אי הגשת דו"ח במועד לפי סעיף 216(4) לפקודת מס הכנסה בקשר עם סעיף 222(א) לפקודה, וזאת ביחד עם סעיף 224א לפקודה (ביחס לאחריות מנהל) - חמישה אישומים, ו-שלושה אישומים של אי הגשת דין וחשבון לפי סעיפים 216(א) לפקודת מס הכנסה בקשר עם סעיף 222(א) לפקודה.

3. בערעורו טען עו"ד נקש, ב"כ המערער, כי עונש המאסר שהוטל על המערער הינו חריג בחומרתו, במיוחד נוכח העובדה, שהמערער הוא אדם פשוט " אינו מתוחכם בלשון המעטה, שהקים עסק שהיה גדול בהרבה על מידותיו ושחרף כשלונו העסקי המהדהד, המשיך המערער להאחז בו והתעקש ללא כל הגיון להמשיך ולנהל אותו, כשהוא מנהל את העסק בצורה כושלת ורשלנית וגם זה, בלשון המעטה".

ב"כ המערער הוסיף בטיעוניו, כי חרף הסכום הגדול, שהמערער לא העביר לשלטונות המס, הוא לא התעשר ולא חי ברמת חיים גבוהה, אלא דווקא ירד כליל מנכסיו וכיום הוא חסר כל ואינו עובד.

לטענתו, בית משפט השלום לא נתן משקל ראוי לעובדה, שלאחר ביצוע העבירות בהן הורשע המערער בתיק זה, הוא ריצה שנת מאסר בגין תיק אחר, אף הוא בשל עבירות מע"מ.        לדבריו, חווית המאסר הייתה טראומתית עבור המערער, ומאז ששוחרר, אינו מצליח לשקם את עצמו, הן נוכח העבר, אך בעיקר נוכח הפחד, שיצטרך לחזור ולשהות מאחורי סורג ובריח. מה גם, שמדובר בעבירות ישנות, שבוצעו לפני שנת 2000.

הסניגור הוסיף וטען, כי שיקולי ההרתעה והגמול במקרה שבפניננו אינם רלוונטיים, שכן המערער כבר למד את לקחו, והוא מימלא, עקב מצבו הכלכלי הקשה, אינו מתעד להקים עסק חדש. כדי להראות עד כמה מצבו הכלכלי של המערער קשה, הגיש הסניגור אישור על זכאות המערער לגמלת הבטחת הכנסה, ממנה מתפרנס המערער, וכן אישור על מכירת דירתו על ידי כונס נכסים.

עו"ד נקש הוסיף וטען, כי יש לקחת במכלול שיקולי הענישה גם את העובדה, שאשתו של המערער חלתה במחלת כליות ומטופלת מדי יום במכון דיאליזה במשך 9 שעות (הגיש מסמך בעניין זה - מע/1), והמערער מסייע בידה, ולכן, במידה ויגזר עליו עונש של מאסר, לא יהיה מי שיטפל בה.

4. במסגרת הערעור טען ב"כ המערער (בישיבת יום 22.09.04), כי רואה החשבון והמשפטן איתמר מחלב, מוכן לעזור למערער להכין את הדוחו"ת. לפיכך, נדחה הדיון וביהמ"ש פנה אל רואה החשבון מחלב, וביקש ממנו להודיע לבית המשפט באם הוא מתכוון להגיש את דוחותיו של המערער. בתשובתו של רואה החשבון, עוה"ד מחלב, מיום 28.10.04, הוא הודיע, כי אין בכוונתו  להגיש חוות דעת או דוחו"ת למע"מ ולמס הכנסה עבור המערער, אך ציין, כי ברשותו דוחו"ת מע"מ תשומות שלא נתבעו בסכום שפירט במכתבו (כ - 70,000 ש"ח).

5. ב"כ מע"מ- עו"ד ביטון הדגישה את החומרה הרבה שבמעשי המערער. לדבריה, עד היום לא הוגשו 74 הדוחו"ת, שבגינם הורשע המערער ושלמדינה אין אומדן מדוייק לגבי הסכום אותו חייב המערער בגין דוחו"ת אלה. יחד עם זאת, ומתוך חשבוניות מס, שהגיעו לידי המדינה ואשר הוצאו על ידי המערער בשם שתי החברות שאותן ניהל, עולה שהמס שנגרע מקופת המדינה, הוא של 530,403 ש"ח לפחות. מדובר, לדבריה, רק בחלק מהחשבוניות (92 בלבד), כאשר אין ספק, שמדובר בחשבוניות רבות בהרבה.

עו"ד ביטון הגישה את הרשעותיו הקודמות של המערער ופרטה, כדלקמן:

בתאריך 14.07.86 נגזר דינו של המערער במסגרת ת.פ 2220/86  של בית משפט השלום בבאר-שבע ל-4 חודשי מאסר על תנאי וקנס, בגין עבירה של אי הגשת דו"ח במועד לפי חוק מע"מ.