פסק-דין בתיק עפ 72298/06

ערעור המדינה על קולת העונש שהוטל על המשיב בבית משפט השלום רמלה (כבוד השופטת א' נחליאלי-חיאט) בת"פ 1366/06.

המשיב הורשע על פי הודאתו בשני כתבי אישום בהם הואשם בעבירות על פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

בת"פ 1366/06 הורשע המשיב בעבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, בהחזקת כלים להכנת סם ובהחזקת סכין שלא כדין. על פי עובדות כתב האישום החזיק המשיב יחד עם מי שהיה הנאשם הנוסף באותו כתב אישום 0.3842 גרם קוקאין מחולק לשלוש מנות, ו- 2.7566 גרם הרואין מחולק לארבע מנות. בנוסף לכל, החזיק המשיב ברכבו מסוג טויוטה קורולה, מתחת לשטיח בתא הנהג, למעלה מ-49 גרם הרואין מחולק למנות, וכן 1.66 גרם קוקאין. בנוסף לכך, נתפסו ברכב שקיות ניילון וכפפות גומי שנועדו להכנת מנות הסם, סכין שאורך להבה 9.3 ס"מ וכן 2558 ש"ח במזומן.

בכתב האישום בת"פ 2429/06 הורשע המשיב בהחזקת סם שלא לצריכה עצמית ובסחר בסם  מסוכן. על פי עובדות כתב האישום החזיק המשיב יחד עם מי שהיה נאשם נוסף באותו כתב אישום את הסמים הבאים בתוך "זולה" בשטח פתוח: הרואין במשקל 20.67 גרם מחולק ל-28 מנות, קוקאין במשקל 5.1 גרם מחולק ל-17 מנות, קוקאין במשקל 1.6733 גרם מחולק ל-11 מנות, והכל שלא לצריכה עצמית. המשיב והנאשם האחר ניגשו למקום "הזולה", הוציאו מנות סם ומכרו לאחר.

בנוסף, מכר המשיב לאדם ששמו נקוב בכתב האישום סם מסוג הרואין במשקל 0.75 גרם נטו תמורת 100 ש"ח.

את העבירות הללו ביצע המשיב תוך הפרת צו של בית המשפט אשר הורה לו להיות ב"מעצר בית" בבית דודו בעיר אחרת.

בית משפט קמא הטיל על המשיב מאסר לתקופה של 24 חודשים, מתוכם 18 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, קנס בסך 12,000 ש"ח לתשלום בפריסה ל-12 חודשים, וכן הורה על חילוט הכסף שנתפס ברכבו של המשיב, אולם דחה את בקשת המדינה לחלט את רכבו של המשיב בו נתפסו הסמים.

המדינה מערערת כאמור על קולת העונש. לאחר שקראנו את החומר המונח בפנינו ושמענו את הצדדים, אנו בדעה שדין הערעור להתקבל.

המשיב הורשע בעבירה אחת של סחר, אך מכלול הנסיבות של החזקת הסמים, סוגיהם, כמויותיהם, חלוקתם למנות, ניודם ברכב או החזקתם ב"זולה" ממנה נמכרו לקונים - מצביע על עיסוק ממשי בסחר בסמים.

מדובר בסמים קשים ובכמויות ניכרות. בתי המשפט חזרו לא פעם על הצורך בענישה מחמירה כדי למגר את התופעה של מסחר בסמים, תופעה הפושטת כנגע מסרטן וגורמת לנזקים חברתיים קשים.

לדעתנו גזר דינו של בית משפט קמא סוטה ממדיניות הענישה הראויה. משמעותו היא כי הביטוי הרטורי של הצורך בהחמרה נותר בגדר רטוריקה, ללא אפקט הרתעתי ראוי.

נוסיף עוד, כי את העבירות נשוא כתב האישום השני כמתואר לעיל, ביצע המשיב תוך הפרת צו בית המשפט. מדובר בהפרה שנסיבותיה חמורות משום שהמשיב הפר את הצו כדי להמשיך ולעבור עבירות.

בית משפט קמא הקל עם המשיב גם במובן זה שדחה את עתירת המדינה לחילוט רכבו, בו החזיק סמים בכמות משמעותית. המדינה חזרה בה מהטיעון בנקודה זו משום שבינתיים גילתה שהבעלות ברכב הועברה ע"ש אחר.

לדעתנו שגה בית משפט קמא כאשר דחה את הבקשה לחילוט הרכב. סעיף 36א(א) לפקודת הסמים קובע הוראה מנדטורית לפיה אם הורשע אדם בעבירה של עסקת סמים, יצווה בית המשפט כי בנוסף לכל עונש, יחולט לאוצר המדינה כל רכוש ששימש או נועד לשמש כאמצעי לביצוע העבירה, או כדי לאפשר את ביצועה. סמכותו של בית המשפט להימנע מן החילוט מותנית בקיומם של "נימוקים מיוחדים" אותם שומה על בית המשפט לפרט בגזר הדין.

בית משפט קמא ציין כי הוא נמנע מן החילוט " לאחר שהטלתי קנס כאמור בשל מצבו הכלכלי של הנאשם כמפורט בתסקיר שירות המבחן". אנו בדעה שהנימוק האמור איננו "נימוק מיוחד" המאפשר להימנע מן החילוט. כפי שאמרנו, ס' 36א(א) קובע במפורש כי החילוט יבוא בנוסף לכל עונש אחר, וממילא עליו לבוא בנוסף למאסר או קנס. גם הנימוק של מצב כלכלי איננו נימוק מיוחד המצדיק הימנעות מחילוט רכב המשמש בעליל לסחר בסמים. לעניין זה ראה גם ע"פ (מחוזי ת"א) 70264/99 מדינת ישראל נ' בן נעים, תק-מח 99(3) 477.

סיכומו של דבר, לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות, אנו מעמידים את עונש המאסר בפועל על 40 חודשים במקום 18 חודשים שגזר בית משפט קמא. יתר רכיבי גזר הדין יעמדו בעינם.

ניתן היום, י' בניסן תשס"ז (29 במרץ 2007) במעמד הצדדים.