פסק-דין בתיק עפ 72297/06

א.         המערער הוא תושב חברון שנכנס ארצה בלא שהיה בידו אישור שהייה בישראל.

את שהותו הבלתי חוקית בארץ ניצל המערער כדי להיכנס - יחד עם חבורת שותפים - שלא כדין למפעל למתכת בפתח-תקוה, תוך שבירת מנעול הכניסה למפעל.

המערער ושותפיו גנבו מהמפעל 25 פסי ברזל שמשקלם הכולל הינו כ- 70 טון וערכם הכספי כ- 200,000 דולר (כ-900,000 ש"ח).

מדובר בגניבה מתוכננת היטב, שעל-כן דאגו המערער ושותפיו להכין מראש שלוש משאיות שעליהן מותקן מנוף, כדי שניתן יהיה באמצעותו להעמיס את הסחורה שנגנבה.

לרוע מזלם של כל השותפים למעשה, נתפסו בסמוך למפעל וכך ארע שהרכוש הושב לבעליו.

בבימ"ש קמא הודה המערער בעבירות שיוחסו לו ובימ"ש הטיל עליו את העונשים הבאים:

1.                         36 חודשי מאסר בגין העבירות בהן הורשע בתיק הנוכחי, וכן תקופות שונות של מאסרים על תנאי;

2.                         הופעלו שני מאסרים על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגד המערער, האחד למשך 4 חודשים, השני למשך 5 חודשים, סה"כ 9 חודשים נוספים, שהופעלו במצטבר לעונש המאסר שהוטל בתיק הנוכחי, כך שעל המערער נגזר לרצות 45 חודשי מאסר בפועל.

ב.         על ענישה זו הערעור שבפנינו.

עיקר טיעונו של הסניגור התמקד בהשוואה בין תקופת המאסר שהוטלה בתיק הנוכחי לבין ענישה בתיקים אחרים, שפסקי-הדין שניתנו בהם הוגשו לעיוננו.

בנוסף מפנה הסניגור לכך, שמלכתחילה הוצע למערער להודות ולהסכים לענישה שתסתכם ב- 3 שנים, לרבות עונשי המאסר שהיו תלויים ועומדים נגדו (נאמר מיד כי טענה זו אינה מדויקת. התביעה ביקשה להטיל על המערער מאסר בפועל של 3 שנים בנוסף להפעלת שני המאסרים המותנים).

התביעה מפנה אותנו לפסקי-דין אחרים, בהם הוטלה ענישה מחמירה יותר, כמו גם למכלול נסיבותיו של האירוע המתואר בכתב האישום, לעברו הקודם של המערער ולעובדה שביצע את העבירות בעודו שוהה בלתי חוקי בארץ.

ג.          אם אמרנו שאין ממש בערעור זה, אמרנו מעט מידי ולא נתנו בכך ולו מקצת הביטוי לחומרה שאנו רואים בנסיבות תיק זה.

כאמור, המערער נכנס בצורה בלתי חוקית ארצה, שלא לצורך עבודה, אלא לצורך ברור ומוצהר של ביצוע העבירות. הרשעותיו הקודמות של המערער מצביעות על כך, שאין זו הפעם הראשונה שהוא נוקט בדפוס התנהגדות זה, כך למשל בהרשעה שסומנה כמס' 1 בגיליון ההרשעות הקודמות, מדובר גם כן בכניסה לישראל שלא כחוק והעבירות הנוספות מצביעות על כך, שהמערער שב ונכנס לישראל על-מנת לבצע עבירות.

עובדה זו היא רק תחילת הפרשה.

החומרה המיוחדת נובעת במקרה זה מאופייה של הגניבה והרכוש המסוים שמדובר בו. מדובר, כאמור, בגניבת פסי ברזל מתוך מפעל מתכת, כ- 70 טון משקלם, בשווי של קרוב ל- 1,000,000 ש"ח. גניבת מתכת הפכה להיות לא רק "מכת מדינה" אלא אפילו בגדר "מכה עולמית", מכירה של המתכת בשוק העולמי התייקר וגנבי המתכת אינם נרתעים מביצוע גניבות של מתכת בכל צורה ובכל דרך אפשריים.

התובעת הפנתה את תשומת לבנו לדברים שנאמרו בבש"פ 7207/06 ויצמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם), בו הורחב הדיבור על משמעותה ואופייה של גניבת המתכת ועל הנזק הגלום בה, שהוא רב וגדול יותר מערכו הכספי של הרכוש שנגנב.

כך בכל מקרה, כך גם במקרה הנוכחי.

חומרה נוספת ומיוחדת אנו רואים בחוסר המעצורים שמתבטא בתכנון שקדם לגניבה. מדובר בגניבה מתוכננת ומתוזמנת, שכדי להוציאה לפועל נעזרו הגנבים במשאיות שהוכנו מראש, כדי להעמיס עליהן את הרכוש שנגנב. המשאיות היו מצוידות כיאות, כדי שאפשר יהיה להעמיס את הרכוש. מדובר בגנבים שיצאו מנקודת הנחה, כי יוכלו להשלים את משימתם באין מפריע ואכן הדבר כמעט עלה בידם.