פסק-דין בתיק עפ 72296/06

המשיב הורשע בבית משפט קמא על סמך הודייתו בהחזקת נשק שלא כדין, עבירה על סעיף 144(א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

הנשק שמדובר בו הוא אקדח חצי אוטומטי, שבו החזיק המערער כשהוא טעון במחסנית ובה 4 כדורים. בנוסף, נתפס בביתו של המשיב ביפו עמעם קול שהוא אביזר נשק.

בית משפט קמא, כב' השופט צ' קאפח, מבית משפט השלום בתל-אביב, הטיל על המשיב 7 חודשי מאסר בפועל וכן 9 חודשי מאסר על תנאי. על הענישה מערערת המדינה בפנינו.

בהודעת ערעור מפורטת טוענת המדינה, כי הענישה שהטיל בית משפט קמא סוטה סטיה רבתי מנורמת הענישה הראויה והמתחייבת, שעל כן יש מקום להתערבותה של ערכאת הערעור.

את תשומת הלב מפנה המדינה לכך, שמדובר באקדח שהיה טעון, כאמור, במחסנית מלאה בכדורים, כמו גם בעמעם קול שמצביע על כך שמדובר בשימוש מקצועי בנשק ולא בהחזקת נשק סתמית.

עוד מפנה המערערת לאזור שבו נתפס הנשק. המדינה מציינת, כי בעידן זה של אלימות הגואה בארץ, יש מקום להחמרה במיוחד באזור כמו העיר יפו שבה נתפס הנשק שבו נעשה שימוש תדיר בנשק חם.

למשיב הרשעות קודמות רבות, חרף גילו הצעיר. גם בית משפט קמא ציין זאת, אלא שלא תרגם זאת לכלל ענישה של ממש.

המדינה מפנה לפסיקה של בית המשפט העליון שבה צוין הצורך להחמירה בענישה כאשר מדובר בעבירות נשק.

טיעונו המרכזי של הסניגור התמקד בכך שבינתיים חל שינוי בנסיבות. מאז מתן גזר הדין בענייננו, הוטלו על המשיב עונשי מאסר נוספים, בשני תיקים אחרים, כך שסך הכל התקופה שעל המשיב לרצות כרגע, לרבות העונש בתיק הנוכחי, מגיעה לכ- 5 שנים. אליבא דסניגור, לו היתה התביעה ערה לכך שזוהי התקופה שעל המערער לרצות - ספק אם היה ערעור זה מוגש.

עוד מפנה הסניגור לפסיקה בעבירות דומות שבה הוטלה ענישה מסוג הענישה שהוטלה בתיק הנוכחי, ואף ענישה קלה יותר, לרבות מקרים שבהם הסתפקו בתי המשפט בענישה של מאסר על תנאי ולא כל  תקופה שתרוצה בפועל.

שקלנו את טיעוני הצדדים, ודעתנו היא כי ערעור זה בדין יסודו.

אנו מקבלים כי העובדה שהמשיב מרצה תקופה של כ- 5 שנים יש לה השלכה לענין הענישה, אולם היא איננה יכולה לגמד לחלוטין את משמעותה של העבירה בה הורשע בתיק הנוכחי.

כאמור, המשיב הורשע בהחזקת נשק טעון, המרחק בין נשק טעון לבין עשיית שימוש בו, הוא לעיתים מרחק של הרף עין והטרגדיה שיכולה להגרם מכך, אף היא ענין של הרף עין. העובדה שהמשיב החזיק בביתו גם עמעם, מצביעה על פוטנציאל לשימוש מקצועי,  דהיינו, שימוש למטרות עבריינות ויש בכך נימוק נוסף לחומרא. לכך יש לצרף את עברו הקודם של המשיב מצביע על כך כי על אף חרף גילו הצעיר נראה כי המשיב בחר בדרך הפשע כדרך חיים, ואין מדובר באפיזודה חד פעמית.

ברע"פ 5909/03 יוסף חירבת נ' מדינת ישראל (לא פורסם)  (2003) קבע בית המשפט העליון, מפי השופטת חיות, כי עונש מאסר לתקופה של שנתיים בגין החזקת נשק - הוא עונש שאיננו מפורז "העבירה בה הורשע המבקש איננה עבירה של מה בכך, והעונש שהוטל עליו בגינה אינו חמור במידה המצדיקה התערבות". כך גם בע"פ 71771/04 של בית משפט המחוזי בתל-אביב, בגין החזקת שני אקדחים ורובה אויר, הטיל בית משפט זה על המשיב דשם, 15 חודשי מאסר בפועל.

נראה לנו כי העונש של 15 חודשים הולם גם את התיק הנוכחי. בכך אנו נותנים משקל לתקופה הממושכת  שעל המשיב לרצות זאת מחד גיסא, ולהרשעותיו הקודמות זאת מאידך גיסא.

אנו נותנים משקל גם לאזור שמדובר בו. מקובלת עלינו טענות המדינה בהקשר זה כי מדובר באזור רווי אלימות, שבו האקדחים מחליפים לעיתים קרובות, קרובות מדי, את מקום המילים.

לפיכך, אנו מקבלים את הערעור ומעמידים את תקופת המאסר שעל המשיב לרצות על 15 חודשים.

יתר חלקי גזר הדין ישארו בעינם.

כדי להסיר כל ספק, תקופת המאסר בתיק הנוכחי תרוצה במצטבר לכל ענישה אחרת אותה מרצה המשיב.