פסק-דין בתיק עפ 7227/04

השופטת ר. יפה-כ"ץ:

1. המערער הורשע בבימ"ש השלום באשדוד (כב' ס. הנשיא, השופט חמדני) לאחר שמיעת ראיות, בביצוע עבירות של זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר ו- נסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ונדון לחודש מאסר בפועל, שירוצה בדרך של עבודות שירות, 9 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 5,000 ש"ח.

הערעור נשוא פסק-דיננו זה מופנה כנגד הכרעת הדין בלבד.

2. המערער, שהוא בעל משק חקלאי במושב גבעתי, הגיש בשנת 1998 בקשה למשרד החקלאות, לקבל המלצה לבניית בור תחמיץ במשקו. בלא המלצה שכזו, לא יקבל המבקש (במקרה זה - המערער) את הסכמת הבעלים של הקרקע, מנהל מקרקעי ישראל לבנית המבנה, ולכן, הועדה המקומית לתכנון ובניה באר-טוביה, גם לא תאשר את הבניה.

על פי הנטען בכתב האישום, רק מנהל המחוז מוסמך לתת את האישור המבוקש על התוכניות האמורות, ובעת הרלבנטית היה זה מר צפניה שאולקר (להלן: "שאולקר").

בקשתו של המערער נדחתה בתאריך 14/10/98, וגם ערר שהגיש (ב- 28/2/99), נדחה.

נטען, כי במועד שאינו ידוע למאשימה, אך לפני חודש נובמבר 1999, זייף הנאשם בעצמו או על ידי אחר את חותמת משרד החקלאות ואת חתימתו של מר צפניה שאולקר, והעביר את התוכניות, הנחזות להיות מאושרות על ידי משרד החקלאות, אל הועדה המקומית לתכנון ולבניה במועצה האזורית באר-טוביה, לאחר שאושרו, כביכול, על ידי מנהל מקרקעי ישראל. בכך, נטען, כי ניסה לקבל במרמה את האישור הסופי לבנית בור התחמיץ במשקו.

3. בימ"ש השלום קבע, לאחר ששמע את העדים והתרשם ממהימנותם, כי ניתן לקבוע את הממצאים העובדתיים על סמך עדותו של שאולקר, המחוזקת בחוו"ד מז"פ.

מעדותו של שאולקר עולה, כי על מנת שהמערער יקבל היתר לבנית בור תחמיץ וסככה, שהיה מעונין לבנות במשקו, היה עליו להכין תוכניות ולהגישן למשרד החקלאות, כדי לקבל את המלצתו של שאולקר. על פי הנוהל, לאחר קבלת ההמלצה (במידה והיא חיובית), מעביר החקלאי את התוכנית לאישור מנהל מקרקעי ישראל, ולאחר מכן - מובאת הבקשה לאישור בוועדה המקומית לתכנון ובניה, שליד המועצה האזורית באר-טוביה, לקבלת היתר בניה.

הבקשות שהגיש המערער, נדחו על ידי מר שאולקר, והודעה על כך נשלחה למערער ב- 14/10/98 (ר' ת/10 של בימ"ש השלום).

ב- 29/1/99 נשלחה למערער הודעה נוספת, לפיה גם הערר שהגיש בפני ועדת המשנה של ועדת הפרוגרמות ברשות לתכנון - נדחה (ר' ת/11).

מעדותו של שאולקר למד בימ"ש קמא עוד, כי במהלך סיור, בסוף שנת 1999, שמע ממהנדס הועדה לתכנון ובניה באר-טוביה, כי, כביכול, המליץ לבנות את המבנים במשקו של המערער. מר שאולקר לא זכר שאישר מבנים אלה, וכשבחן את התוכניות אותן המליץ, כביכול, ראה שהחתימה המופיעה עליהן - אינה חתימתו. עוד מצא, כי בניגוד למקובל על ידו, אין גם מלל, הנרשם על ידו, לצד חתימתו, והמפרט את נסיבות הסכמתו ואת המבנה המאושר.

מר שאולקר קיבל לידיו העתק מהתוכניות (ת/4 ו- ת/5), ולאחר בדיקה נוספת במשרדו, קבע, חד משמעית, שהחתימות הנחזות להיות חתימותיו על התוכניות - מזוייפות. בהנחית הלשכה המשפטית במשרד החקלאות, הוא הגיש תלונה בגין הזיוף במשטרה.

במקביל גם חיפש שאולקר במשרדו את הקבלה על האגרה, אשר אמורה היתה להיות משולמת כדי לקבל העתקים מהתוכנית המאושרת, ולא מצא. כמו כן, לא נמצא במשרדו כל העתק של התוכנית החתומה, אלא נמצאה תוכנית אחרת, שלא אושרה (ת/9).

4. בנוסף לעדותו החד משמעית של שאולקר הוגשה גם חוו"ד מז"פ (שנערכה על ידי הגב' איה שוחט - ע.ת. מס' 1), לפיה החותמת המוטבעת על התוכניות (ת/4 ו- ת/5) שונה מהחותמת של משרד החקלאות, שקיבלה להשוואה. אגב, כדי לעמוד על שוני זה, לא צריך להיות מומחה גדול, והשוני בולט לעין כל.

אשר לחתימות המופיעות לצד החותמות הנ"ל - קבעה הגב' שוחט, כי אלה שירבוטים, השונים מדוגמאות החתימה של מר שאולקר, שקיבלה לבדיקה.

כאן יש להדגיש, שמר שאולקר ציין, שהוא היחיד המוסמך לחתום על התוכניות המאושרות (המקור), כאשר על ההעתקים מוחתמת דוגמת חתימתו על ידי מזכירתו.

5. המערער טען להגנתו, שאת התוכניות המאושרות קיבל כדין ואותן העביר, באמצעות חבר (מוטי ארבל), למנהל מקרקעי ישראל לקבלת היתר הבניה. למעשה, לא סיפק כל הסבר אפשרי לסיבת זיוף התוכניות על ידי מישהו שלא מטעמו, וביהמ"ש קמא קבע, שגירסתו מתממת, בלתי סבירה וסותרת גם ראיות אחרות המבוססות בכתובים.

6. משבחן וקבע כל אלה - הרשיע ביהמ"ש את המערער בעבירות נשוא כתב האישום.