פסק-דין בתיק עפ 72196/05

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב - יפו (כב' השופט ח' אפרתי), בת"פ 1190/04 לפיו הורשע המערער בעבירת החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיפים  7(א) + 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים), ולפיו נדון ל-12 חודשי מאסר בפועל, ל-24 חודשים מאסר על תנאי, לקנס כספי בסך 7,500 ש"ח וכן לפסילת רשיון נהיגה למשך 4 שנים.

מאחר ואין חולק כי המערער הוא זה שנהג ברכב השייך לאמו בעת התפיסה, מאחר ואין חולק כי ברכב אכן נתפס סם מסוכן ומאחר ואין חולק כי הנאשם 1 בתיק הפלילי, דהיינו: אבי קדושים (להלן: קדושים), הוא זה שהיה מקור הסם, התמקד הערעור בסוגיית ידיעתו, או אי ידיעתו של המערער על קיומו של הסם ברכבו.

טוען הסניגור הנכבד כי לא היה בסיס ראייתי להרשעת המערער בהחזקת הסם, שכן לא ניתן היה להסיק מחומר הראיות כי אכו ידע שקדושים הסליק את הסם ב"קונסולה" שברכב ובכל מקרה יש לזכותו מחמת הספק.

עוד טען ב"כ המערער לענין תקופת הפסילה שנגזרה על המערער, בשים לב לעובדה שעונשו של קדושים לא כלל פסילה.

מנגד, טוענת נציגת המשיבה כי מכלול הראיות די בו כדי להרים את נטל הראיה להוכחת החזקת הסם, שכן המערער ידע גם ידע על קיומו של הסם ועל הסלקתו ברכבו.

סעיף 7(א) לפקודת הסמים המסוכנים מגדיר את עבירת ההחזקה והשימוש וקובע:

" לא יחזיק אדם סם מסוכן ולא ישתמש בו, אלא במידה שהותר הדבר בפקודה זו או בתקנות לפיה, או ברשיון מעת המנהל".

סעיף 34כד לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) מגדיר את מונח ההחזקה:

" החזקה - שליטתו של אדם בדבר המצוי בידו, בידו של אחר, או בכל מקום שהוא, בין שהמקום שייך לו ובין אם לאו;...".

על מנת לבסס הרשעה בעבירה של החזקת סם לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) לפקודת הסמים, על התביעה להוכיח כי התקיימו שני רכיביה של העבירה, דהיינו: האחד - המעשה הפלילי שהוא עצם ההחזקה הפיזית בסם, בין באופן ישיר ובין כהחזקה קונסטרוקטיבית; והשני - המחשבה הפלילית שהיא הידיעה על החזקת הסם (ע"פ 7362/01 סעד נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(2) 241; ע"פ 611/80 מטוסיאן נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4) 85 ואחרים).

משכך, על מנת להרשיע את המערער בעבירה שיוחסה לו, על בית משפט להשתכנע בידיעתו של המערער בהימצאות הסם ברכבו ובשליטתו על כך.

לאחר בחינת חומר הראיות נראה לנו כי קיים ספק סביר בדבר ידיעתו של המערער על הימצאות הסם ברכבו, וממילא על שליטתו במצב דברים זה, ומשכך, על-פי עקרונות המשפט הפלילי, יש ליהנות את המערער מספק זה ולזכותו. אנו אומרים זאת אחרי שעיינו בתצלומים של פנים הרכב (ת/1), בעדויות השוטרים, הודעות המערער וקדושים במשטרה ועדויות השניים בבית משפט קמא.

אנו בדעה כי לא ניתן להגיע למסקנה וודאית ברמה הנדרשת במשפט פלילי, של למעלה מספק סביר, בדבר ידיעתו של המערער כי קדושים הסליק את הסם ב"קונסולה" שברכבו במהלך הנסיעה.

אשר להיבט הפיזי של ההחזקה - בבית משפט קמא הסתמכה התביעה על "חזקת המקום" היוצרת חזקה שבעובדה כי הסם שנמצא ברכבו של המערער היה מצוי בהחזקתו ובשליטתו.

בע"פ 7362/01 סער נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(2) 241 אמר בית המשפט, כי די בכך שחפץ מצוי בידיו של אדם, או נמצא בשליטתו, כדי שתיווצר חזקה שבעובדה - המבוססת על נסיון החיים והשכל הישר - כי החפץ מצוי בחזקתו. מכלול הממצאים יכול ליצור חזקה שבעובדה שלפיה מי שהחזיק בסם, גם ידע שהוא מחזיק בסם. משנוצרה חזקה שבעובדה רשאי הנאשם כמובן לסתור אותה.

גם בהנחה שאנחנו יכולים להחיל את חזקת המקום על הסם שנמצא ברכבו של המערער, אנו סבורים שהמערער הצליח לעורר ספק סביר במסקנה המתבקשת לכאורה, מהימצאות הסם ברכבו. כאמור, גם המדינה הסכימה כי הסם היה של קדושים, כי הוא הביא אותו עמו אל הרכב וכי הוא זה שהטמין אותו ב"קונסולה" במהלך הנסיעה.

אין דבר בחומר הראיות הסותר את גירסת קדושים והמערער לפיה זה האחרון לא שם לב, או לא הבחין בהטמנת הסם על-ידי קדושים ברכב. גם מיקום הפתח ב"קונסולה", דרכו הוכנס הסם, תומך בספק הזה. כאמור, עיינו בתמונות ובעדותו של השוטר אשר מצא את הסם ולא השתכנענו כי לא ניתן היה לדחוף את הסם אל תוך פתח ה"קונסולה", ללא מודעות מצד המערער, שכאמור היה עסוק במהלך הנהיגה, על כל הכרוך בכך.

לפיכך אנו מבטלים את פסק דינו של בית משפט קמא ומזכים, מחמת הספק, את המערער מן העבירות המיוחסות לו.

ניתן היום, כ' בכסלו תשס"ז (11 בדצמבר 2006), במעמד הצדדים.