פסק-דין בתיק עפ 7206/06

1.         המערער הואשם בבימ"ש השלום בבאר שבע בכך שבמהלך חודש יולי 2003 בנה ללא היתר מבנה בשטח של 225 מ"ר ומאז בנייתו הוא משתמש בו למגוריו - עבירה בניגוד לסעיפים 145 (א), 204 (א) ו-208 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965.

בישיבת 19.5.05 הודה המערער כי אכן בנה את המבנה ללא היתר, והודה בשאר הפרטים המיוחסים לו בכתה"א - למעט טענתו כי בנה את המבנה בשנת 1998.

בהסדר דיוני עם התביעה, הסכים המערער [שלא היה מיוצג אותה שעה] כי "כתה"א יומר לבקשת צו הריסה לפי סעיף 212 (5) לחוק", ובכך יתייתר הצורך להוכחת מועד ביצוע עבודות הבנייה ללא היתר.

נוכח זאת, הורה בימ"ש קמא בהתאם וציווה מכח ס' 212 (א) לחוק על הריסת המבנה, תוך עיכוב הביצוע עד ליום 1.1.06 וזאת על מנת לאפשר למערער לנסות ולהשלים בינתיים קבלת ההיתר.

בשלב זה התערב בדיון עוה"ד הכט, שנכח באולם ביהמ"ש [בעניין אחר] והעיר לעניין אי היותו של המערער מיוצג, ובהמשך הדברים ביקשו המערער והמאשימה לחזור בהם מההסדר הדיוני הנ"ל וההחלטות שניתנו בעקבותיו, והדיון הוחזר לפסי כתה"א המקורי.

הנאשם החל להיות מיוצג משלב זה ואילך ע"י עו"ד הכט, ולא חזר בו מהודאתו לגבי בניית המבנה האמור בכתה"א ועשיית השימוש בו ללא היתר.

לאור זאת התמקדה המחלוקת העובדתית שבין הצדדים בשאלה אחת ויחידה - תאריך בניית המבנה.

נפקותה של מחלוקת עובדתית זאת הינה בשאלת התיישנות עבירת הבנייה ללא היתר המיוחסת לנאשם.

            שכן, בהיות עבירה זו מסוג "עוון", הרי שהיא מתיישנת בתום חמש שנים מביצועה.

            התביעה העידה מטעמה את מפקח הבניה - רם יחזקאל - והנאשם העיד בעצמו.

2.         בהכרעת הדין שניתנה לאחר שמיעת ראיות הצדדים וסיכומיהם, קבע בימ"ש קמא [כב' השופט ע. רוזין] כי הוא מאמץ את עדותו של עד התביעה, שנתמכה בצילומים שהגיש לביהמ"ש [ת/2 - ת/3], לפיה סייר בשטח המבנה ב-1.6.03 כאשר המבנה היה עדיין בשלבי בנייה.

            העד הוסיף כי בצילומי אוויר משנת 2002 שעיין בהם, לא מופיע המבנה.

            בימ"ש קמא דחה כבלתי אמינה את גירסת הנאשם לגבי מועד ביצוע הבנייה, וזאת נוכח שלל הגרסאות שמסר לעניין זה.

            בתשובתו לכתה"א טען כי המבנה נבנה ב-1998, בחקירתו הראשית נקב בשנת 1956 כשנת הבנייה, בהמשך העיד כי הבית נבנה "בשנות ה-70".

            לאור זאת קבע כאמור בימ"ש קמא כמימצא שבעובדה, שבניית המבנה ע"י הנאשם ללא היתר - נעשתה בשנת 2003 ועל כן לא התיישנה עבירה זו בעת שהוגש כתה"א.

            נוכח מסקנה זו נמנע בימ"ש קמא מבדיקת השאלה החלופית - האם התארכה תקופת ההתיישנות נוכח ההליכים להוצאת צו הריסה מנהלי שנוהלו לעניין המבנה בשנת 2003.

            בימ"ש קמא הוסיף וקבע, כי מבלי קשר לעבירת הבניה ללא היתר, משהודה הנאשם בשימוש שהוא עושה במבנה ברציפות מאז נבנה ועד עתה [למגורי משפחתו], הרי שלעניין זה של עבירת השימוש ללא היתר במבנה, המדובר ב "עבירה מתמשכת ומתחדשת מדי יום ביומו", ועל כן - ככל שהדברים אמורים בעבירת השימוש ללא היתר - ודאי הוא שזו לא התיישנה.

            נוכח קביעות אלה, הרשיע בימ"ש קמא את המערער בעבירות הבנייה ללא היתר והשימוש במבנה ללא היתר, כפי שיוחסו לו בכתה"א.

            בגזר הדין [מ-30.4.06] הטיל בימ"ש קמא על המערער עונש מאסר ע"ת של 3 חודשים, קנס כספי בסך 50,000 ש"ח וציווה עליו להרוס את המבנה לא יאוחר מ-15.8.06.