פסק-דין בתיק עפ 72035/06

המערער הורשע בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, (כב' השופטת ד' שריזלי) בת"פ 3644/07, על פי הודאתו, בהחזקת סם מסוכן מסוג הירואין, בכמות של כ- 0.8 גרם, וזאת לצריכתו העצמית.

נגד המערער היו תלויים ועומדים ארבעה  מאסרים על תנאי, המסתכמים יחד ב- 15 חודשים. ההליך בבית משפט קמא נמשך זמן רב ביותר, וזאת , בין היתר, משום שהמערער נעלם בשלב מסויים וחלפו כשלוש שנים עד אשר אותר מחדש ואז חודשו ההליכים  נגדו.

משום כך, אנו מוצאים עצמנו היום, בשנת 2008, דנים בערעור על עבירה שבוצעה בשנת 2000, כאשר המאסרים על תנאי אותם הפעיל בית משפט קמא, הוטלו בשנת 96' ובשנת 98' ו- 99'.

גם לאחר שאותר המערער גילה בית משפט קמא אורך רוח רב. המערער הופנה לשירות המבחן לקבלת תסקיר. גם בשלב הסופי עדיין התיר בית משפט קמא לקצינת המבחן להתקשר עם שירות המבחן כדי לברר את טענתו של המערער, שהועלתה רק בשלב האחרון, לפיה הוא נגמל בכוחות עצמו מסמי הרחוב ושוב אינו משתמש בהם.

בדיעבד, טענה אחרונה זו היא הטענה המרכזית בערעור שבפנינו. לטענת הסניגורית, המערער אכן נגמל מהשימוש בסמים רחוב. אם הדבר לא משתקף בבדיקה  שנערכה לו, על סמך דגימות שתן שמסר, הרי זה משום שהוא נוטל תרופות שונות בשל בעיותיו הרפואיות, ותרופות אלה יכול וגרמו להימצאות שאריות סם בשתן. להודעת הערעור צורפה, ללא קבלת רשות, "חוות דעת" של משרד ייעוץ.

לטענת הסניגורית, לו היה בית משפט קמא יוצא מנקודת הנחה כי המערער אכן נגמל, הדעת היתה נותנת כי לא היה מטיל עליו את העונש נושא הערעור.

בית משפט קמא הטיל על המערער 10 חודשי מאסר בפועל, המורכבים מארבעה חודשי מאסר בגין העבירה בתיק הנוכחי, ועוד שישה חודשים ה"מייצגים" את ארבעת המאסרים על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגדו.

כדי להבהיר: המאסרים על תנאי בפני עצמם הסתכמו בתקופה כוללת של 15 חודשים (6, 3, 2 ו- 4 חודשים), כאשר כאמור, התוצאה הסופית היא, כי על המערער לרצות 10 חודשי מאסר בפועל, לרבות המאסר שהוטל בתיק הנוכחי.

בנוסף לכך מפנה הסניגורית למצבו הבריאותי הקשה של המערער ולאמור בתסקיר שירות המבחן. מכל הטעמים הללו גם יחד, היא עותרת להאריך את המאסרים המותנים ולא להטיל על המערער בגין התיק הנוכחי עונש נוסף של מאסר.

איננו סבורים כי נוכל להענות לעתירתה של הסניגורית.

למערער הרשעות קודמות רבות והשימוש בסמים איננו בבחינת אפיזודה עבורו אלא דרך חיים. התביעה הגישה לעיונינו את הרישום הפלילי של המערער, המפרט, בין היתר תיקים שנפתחו בגין החזקת סמים ב- 2005 וגם ב- 2007 (שני תיקים). כך שהתמונה המצטיירת היא, כי מה שהיה הוא שהווה, ואין שינוי של ממש בדרך החיים של המערער.

לא שוכנענו כי המערער נגמל בכוחות עצמו. טענה זו נשענת על דבריו שלו עצמו ולא מעבר לכך. גם מהתסקיר הנוכחי שהוגש לעיוננו ( שנלקח מתיק אחר המתנהל נגד המערער בבית משפט השלום בתל-אביב, בשל החזקת סם בשנת 2005), עולה כי הטענה כי היגמלותו נשענת על דבריו בלבד.

ספק בעינינו אם "חוות הדעת" שצורפה להודעת הערעור מוכיחה כי קיים ספק כלשהו באשר לממצא של שימוש בקוקאין והרואין בזמן עריכת הבדיקה. מכל מקום, "חוות הדעת" (שאיננה ערוכה כחוות דעת על פי החוק) צורפה, כאמור, שלא כדין, מבלי שנתבקשה - וממילא לא ניתנה -  החלטה המאשרת הגשת ראיה נוספת.

העונש שהטיל בית משפט קמא על המערער הוא מקל ונוטה חסד עם המערער. שהרי, ארבעת המאסרים על תנאי נחפפו כולם זה לזה והסתכמו יחד ב- 6 חודשים בלבד, שאותם צירף בית משפט קמא לעונש המאסר שהוטל התיק הנוכחי, כאשר התוצאה הכוללת נופלת ב- 5 חודשים מהתקופה הכוללת של המאסרים על תנאי בלבד.

שירות בתי הסוהר ערוך לקלוט גם אנשים הסובלים ממחלות וליקויים שונים. למרבית הצער, המערער איננו היחיד שמגיע לבית הסוהר כשהוא סובל ממחלות. הדעת נותנת, כי במסגרת שהותו בבית הסוהר, ינתן לו הטיפול המתאים.

התוצאה היא, כי אנו דוחים את הערעור.

ניתן היום כ"ז בשבט, תשס"ח (3 בפברואר 2008) במעמד הצדדים