פסק-דין בתיק עפ 71920/07

כתב האישום בתיק זה כולל שני אישומים. האישום הראשון עניינו סחר בסם מסוכן, האישום השני עניינו נסיון לסחר בסם מסוכן.

על פי האמור באישום הראשון, בשנתיים שקדמו לתאריך 3.6.03 מכר המערער לקונה בתיק זה במספר הזדמנויות לא ידוע, סמים . המדובר במאה גרם מריחואנה, שנמכרו בכל פעם תמורת אלף שקל.

האישום ממשיך ומפרט את הדרך שבה בוצע הסחר. סך הכל שווי הסם שנמכר לאותו קונה מגיע לסכום כולל של בין 25,000 ש"ח ל- 35,000 ש"ח.

האישום השני עניינו קונקרטי שבו בויים נסיון לקניית סם עם המערער. שוטרת סמויה התקשרה למספר שהיה ידוע לה, בדרכים שונות, המערער הוא שענה. בין השניים נרקמה עיסקת סם, שבמהלכה הציע המערער לשוטרת לספק לה סוג אחר של סם, בסופו של דבר, הפגישה לא יצאה אל הפועל שעל כן באישום זה מואשם המערער, כאמור, בנסיון לסחר בסם מסוכן.

הגם שהעיסקה לא בוצעה - יש חשיבות כאמור להתנהלותו של המערער, למה שהציע לשוטרת ולאמירתו כי הסוכנת אולי עוד תתקשר אליו בעתיד בשל טיב הסם שיספק לה, וללא ספק ישביע את רצונה.

בית משפט קמא, כב' השופט צ' קאפח מבית משפט השלום בתל-אביב, הטיל על המערער בגין העבירות דלעיל, 10 חודשי מאסר בפעול; מאסר על תנאי לתקופות שונות בהתאם לעבירות שמדובר בהן וכן קנס בסך 2,000 ש"ח.

בנסיבות רגילות אנו מניחים שהערעור לא היה מוגש, שכן, מדובר בענישה קלה. הנימוק שבשלו הוגש הערעור והוא המוטיב המרכזי הן בהודעת הערעור הכתובה והן בטיעון בפנינינו הינו חלוף הזמן. הסניגור מצביע על כך, שהעבירות כולן בוצעו עד לשנת 2003, כתב האישום בתיק זה הוגש כ- 3 שנים ושבוע לאחר העבירה נושא האישום השני, קרי נסיון ביום העיסקה על ידי השוטרת הסמויה.

לא היתה כל הצדקה לתקופה ארוכה זו. לו היו הדברים מתנהלים כסדרם - היה המערער נעצר סמוך לביצוע הארוע. הדעת נותנת שהיה גם נעצר עד תום ההליכים ועונשו היה נגזר סמוך לאחר מכן.

במהלך התקופה שחלפה, כך לטענת הסניגור, מנהל המערער אורח חיים נורמטיבי. הוא עובד עבודה תקינה ובעל משפחה. נולדו לו בינתיים שלו שבנות שעל כן, העתירה היא לבטל את המאסר בפועל.

בפי התביעה אין תשובה של ממש לשיהוי בהגשת כת בהאישום. התובעת אמרה לנו בפה מלא כי אין לה הסבר לכך. עדיין עתירת התביעה שלא להתערב בענישה, ולאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות דעתנו היא, כי אין מקום אכן להתערב. עד שאנו מגיעים להנמקתנו אנו רואים להביע את מורת רוחנו מהשיהוי הארוך שחל בהגשת כתב האישום. על פני הדברים מדובר בתיק פשוט, בעל עובדות שאינן מורכבות, שהכנתו אינה דורשת זמן רב ואין כל סיבה מדוע ימתין תיק זה ב"מחסני" התביעה, כשלוש שנים עד להגשתו.

עדיין, כאמור, איננו רואים בכך נימוק מספיק שדי בו כדי להביא להפחתת הענישה. לענין זה אנו מפנים לעובדות כתב האישום, כפי שפורטו על ידינו לעיל.

הן האישום הראשון והן האישום השני, משקפים סחר מסיבי שמתנהל על ידי מקצוען בתחום,

כאשר עובדה זו עולה מעצם הצעתו לשוטרת הסמויה לספק לה סוג סם אותו לא ביקשה מלכתחילה. גם אמירתו שיש לה מימד של פרסומת עצמית, מצביעה על כך שהמערער עסק בסחר בסם, ובסחר מסיבי באותה תקופה.

לכך אנו מוסיפים את העובדה שהאישום הראשון משקף תקופה של לפחות שנתיים עסק המערער בסחר בסמים, משמע אין מדובר באפיזודה חד פעמית של צרכן סמים שהפך בכורח הנסיבות לסוחר סמים.

הסכומים שמדובר בהם גם הם סכומים מרשימים ביותר.

נראה לנו כי בית משפט קמא כאשר הטיל על המערער תקופה של 10 חודשי מאסר, שקלל נכונה וגילם באותה ענישה את פרק הזמן הארוך שעבר לעומת הסחר המסיבי שנוהל.

תקופה של 10 חודשים היא תקופה מינימלית לסחר בהיקף כזה, שעל כן יש בה כאמור התחשבות בחלוף הזמן.

כיוון שכך, איננו סבורים שיש מקום להתערבות נוספת ואנו דוחים את הערעור.

ניתן היום כ"ט בניסן, תשס"ח (4 במאי 2008) במעמד הצדדים