פסק-דין בתיק עפ 71902/04

כב' השופטת י' שיצר :

1.         עיקרי העובדות

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת ג' ציגלר) בת.פ. 1922/02 בו הורשע המערער ביום 20.5.04 ונגזרו עליו 6 חודשי עבודות שרות.

כתב האישום מייחס למערער עבירה של קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 לחוק העונשין.

תמצית הנטען בכתב האישום הוא, כי המערער בתפקידו כיו"ר מועצת המנהלים של חברת הדר טבריה בע"מ (להלן: " הדר טבריה"), שהיתה בעלים רשום של מקרקעין באזור המועצה המקומית קדימה (להלן: " המועצה"), פנה  לשמשון חברה לבטוח בע"מ (להלן: " שמשון"), על מנת לקבל ממנה הלוואה בסך 450,000 ש"ח.

לצורך מתן בטחונות להלוואה, צריך היה הנאשם ליתן משכנתא ולשם כך הציג לשמשון ארבעה מגרשים, שידע כי הועברו לבעלות המועצה המקומית קדימה ללא תמורה וזאת במסגרת מערכת היחסים בין החברה למועצה, בהסכם מיום 27.12.90 (להלן: " ההסכם").

עוד נטען כי בעת שגובש ההסכם עבד המערער בהדר טבריה, היה מעורב בהכנתו ואף כתב אותו בכתב ידו. מאוחר יותר במהלך 1993 רכש את השליטה בהדר טבריה, מונה כמנהל וב- 94' כיו"ר מועצת המנהלים.

עוד נטען כי העברת הזכויות במגרשים לא נרשמה על שם המועצה. המערער ידע על כך, העלים משמשון את עובדת העברת הבעלות למועצה, ועל סמך המצג השקרי שלו, נרשמה הערת אזהרה לטובת שמשון ב- 26.7.94 וב- 27.7.94 קיבל לידיו את סכום ההלוואה ממנה הופחתו תשלומי פרמיה לביטוח חיים ולשכר טרחת עו"ד, כך שקיבל לידיו 420,593 ש"ח.

2.         ההליכים בבית משפט קמא ועיקרי פסק הדין

בבית משפט קמא כפר המערער וטען כי ב- 1990 לא הועסק בהדר טבריה, לא היה מעורב כלל בעריכת ההסכם, לא ידע כי המגרשים הועברו לבעלות המועצה, או שלא נרשמו על שמה. כאשר חתם על שטר המשכנתא בדק, ראה כי המגרשים חופשיים מהערות ולא ידע כי אינם שייכים להדר טבריה.

בית משפט קמא דחה את גירסת המערער, האמין לעדותו של ראש המועצה מר לוי לאחר שבחן בעיון את העדויות והמסמכים שהוצגו לו. כמו כן קבע, כי גירסתו של המערער מפוקפקת ובלתי אמינה. במשטרה ניסה להתחמק ממתן תשובות, סרב למסור כתב יד להשוואה ותלה את התנהגותו המתחמקת בייעוץ משפטי שקיבל.

בית משפט קמא קבע חד-משמעית כי המערער היה פעיל בקבלת ההלוואה משמשון. הקשר היה רק עם המערער וחתימתו מופיעה על הבקשה לרישום אזהרה - חתימה אותה ניסה להכחיש, אך בסופו של דבר הודה בה "בהסתייגות של חוסר ודאות".

בית המשפט שוכנע כי  אמנם המועצה לא שמרה על זכויותיה, לא מיהרה לרשום אותן אצל רשם המקרקעין, אולם " מי שהסתמך על כך וניצל את הרשלנות הזו היה הנאשם, שקיבל את כספי ההלוואה בתמורה לנכס שלא היה בבעלותו" (עמ' 68).

3.         הבקשה להבאת ראיות נוספות

לערעור שהוגש בפנינו, צורפה בקשה להבאת ראיות נוספות, שעליהן מבוקש להשתית חלק מטענות הערעור. הראיות הללו הן:

א.         חוות דעת גרפולוגית, כדי להוכיח שכתב היד על ההסכם אינו של המערער.

ב.         הבאת העד יאיר ובמן להעיד כי המערער לא היה נוכח בפגישה בדצמבר 1990.

ג.          הבאת עו"ד היכל להעיד האם יעץ למערער בשלב חקירתו במשטרה לשמור על זכות השתיקה בכל הקשור לפגישה מדצמבר 1990.

עוד במהלך הדיון בפנינו, דחינו את הבקשה להבאת ראיות נוספות בערעור ונותר לנו לנמק את מסקנותינו.