פסק-דין בתיק עפ 71896/07

1.         לבית משפט השלום בתל-אביב יפו, הוגש כתב אישום נגד המערער, ובו יוחסו לו (לאחר תיקונו) שלוש עבירות: החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית; בריחה ממשמורת חוקית ותקיפת שוטר.

בית משפט קמא (כב' השופט מ' לנדמן), הרשיע את המערער לאחר שמיעת ראיות בכל העבירות שיוחסו לו. על המערער הוטלו העונשים הבאים: מאסר בפועל של 6 חודשים אותם יישא בדרך של עבודות שירות; מאסר על תנאי לתקופות שונות (בהתאמה לעבירות שונות) וכן קנס בסך 4,000 ש"ח.

על הכרעת הדין וגזר הדין הערעור שבפנינו.

הכרעת הדין

2.         אלה עיקרי ממצאיו של בית משפט קמא:

בתאריך 23.2.04 הבחינו שני שוטרים: שמעון רביבו (להלן: רביבו) ומשה רחימזאדה (להלן: משה) במערער כשהוא מצוי ליד אופנוע בגינה ברח' יוסף צבי ברמת גן.

המערער עורר את חשדם. חיפוש שנערך בבגדיו גילה המצאותו של סם בכיסו. לאחר גילוי הסם הודיע השוטר משה למערער כי הינו עצור בגין חשד להחזקת סם ואופנוע גנוב, ובתגובה נמלט המערער רגלית לכיוון רח' עוזיאל. עובר להימלטות, זרק המערער מעליו את מעילו ונעליו והשאיר את הפריטים הללו בידי השוטרים.

השוטרים החלו לחפש אחרי המערער. עובר אורח הכווין את רביבו לחצר אליה נכנס המערער, ואכן באותה חצר הבחין רביבו במערער. רביבו אחז במערער על מנת לכובלו, החל מאבק ביניהם, המאבק הביא לניפוץ זכוכיות של חפצים שהיו בחצר. בהמשך, וכתוצאה מהמאבק נפלו שניהם על הרצפה המכוסה כבר שברי זכוכית. המערער, כך על פי קביעתו של בית משפט קמא, חבט בראשו של רביבו במכשיר הטלפון הנייד שברשותו ונמלט.

בסופו של דבר נעצר המערער והובא לתחנת המשטרה, שם נגבתה הודעתו על ידי חוקרת בשם מרים שלום.

3.         בית משפט קמא דחה את מרבית טענותיו של המערער ביחס לכך שהותקף על ידי השוטרים.  אליבא דבית משפט קמא, בשלב הראשון של הארוע, המערער ברח מן השוטרים לא משום שפגעו בו אלא משום שנבהל מעצם המעצר וזאת על רקע ארועים בעברו.

קביעה אחרונה זו נשענת על דברים שאמר המערער בהודעתו ת/1. אליבא דבית משפט קמא, האמור בהודעה "אמין ומתיישב הן עם ההגיון והן עם הראיות האחרות" (פיסקה 21 להכרעת הדין). משום כך לא ראה בית משפט קמא מקום להסתייג מן ההודעה וקיבל את הסברו של המערער באשר לסיבת בריחתו מן המקום בשלב הראשון של הארוע. עוד ציין בית משפט קמא באשר לחלק זה של הארוע, כי העובדה שהמערער השיל מעליו את מעילו - מתיישבת עם נסיונות השוטרים לתופסו. המערער התחמק מהם בכך שהשאיר בידיהם את המעיל שלבש.

4.         באשר לחלקו השני של הארוע, קרי - המאבק בין השוטר רביבו למערער בחצר: גם כאן קיבל בית משפט קמא בעיקרה את גירסת רביבו. על פי קביעתו של בית משפט קמא "סביר שבמהלך ההתגוששות נקט השוטר רביבו באלימות מסויימת כדי להשתלט על הנאשם כפי שסביר שהנאשם נקט באלימות כדי לחמוק מהשוטר" (פיסקה 25).

בהמשך ציין בית משפט קמא, כי הוא מקבל את הגירסה לפיה הוכה השוטר רביבו בראשו בעזרת מכשיר הטלפון הנייד של המערער. גם בקביעה זו נעזר ונסמך בית משפט קמא על דברים שאמר המערער בהודעתו ת/1.

הערעור

5.         בהודעת ערעור ארוכה, עמוסת פרטים ומתלהמת - בסגנון לא מקובל כלפי בית משפט קמא - תקף הסניגור את קביעותיו של בית משפט קמא. לא זו בלבד שהודעת הערעור ארוכה, לא ממוקדת והנושאים מתערבבים זה בזה תוך חזרה פעם ופעמיים על כל אותם דברים עצמם - אלא שהסניגור הרחיק לכת וצירף להודעת הערעור קטעי עתונות שלא הוגשו בבית משפט קמא (מבלי לבקש להוסיף ראיות) (כאשר הקטעים נועדו להביא לידיעתנו כתבות עיתונאיות בהן טענו אנשים שהוכו על ידי שוטרים), ציטט חילופי דברים שלטענתו התנהלו בין התובע בבית משפט קמא לבין סניגורו של המערער, והטיח האשמות קשות בדרך הייצוג ובמקצועיות של הסניגור אשר ייצג את המערער בבית משפט קמא.

הטיעון בפנינו, חזר על אותם קווי מיתאר, שעל-כן התקשינו מאוד לרדת לסוף דעתו של הסניגור. ניסינו, שוב ושוב, לנתב את הדיון לפסים של דיון ענייני, קוהרנטי, שבוחן את קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא. לצערנו הדבר לא עלה בידינו.

6.         תוך נסיון לבור את המוץ מהתבן נראה לנו כי ניתן למקד את טיעוניו של הסניגור כדלקמן:

א.  תקיפתה של קבילות הודעת המערער מיום 24.3.04 - ת/1. אליבא דסניגור, חרף העובדה שההודעה הוגשה ללא התנגדות (ראה עמ' 6 לפרוטוקול) היה על בית משפט קמא, מיוזמתו, לנהל משפט זוטא ביחס לקבילותה של ההודעה ולא להסתפק באמירתו של הסניגור דאז, כי אינו חולק על קבילותה וכי יטען רק ביחס למשקל ההודעה. בהמשך תוקף הסניגור גם את משקלה של ההודעה;

ב.         וזוהי טענתו העיקרית של הסניגור: לא היה מקום לתת אמון בגירסאותיהם של השוטרים. השוטרים התנכלו למערער, בהמשך היכו אותו ועינו אותו עד כדי כליאתו בתחנת המשטרה, בחדר "הלוקרים", תוך מניעתו אפילו מעשיית צרכיו. השוטרים התייחסו אליו בעויינות, איימו עליו לכל אורך הדרך, ורק בשל איומיהם אמר את הדברים המופיעים בהודעה;