פסק-דין בתיק עפ 71864/07

המשיב הורשע בבימ"ש השלום בתל-אביב יפו בתיק המקורי שבו יוחסו לו עבירות התפרצות וכן במספר תיקים נוספים אותם צירף. סה"כ הורשע בשש עבירות של התפרצויות לדירות מגורים, בארבע מתוכן נגנב רכוש, כמו-כן הורשע בניסיון התפרצות ולכך צירף גם עבירה אחת של החזקת סם לצריכה עצמית. 

נגד המשיב היה תלוי ועומד מאסר על תנאי של 10 חודשים. בימ"ש קמא, כב' השופט ד' בארי, הפעיל את המאסר על תנאי והטיל על המשיב 8 חודשי מאסר בפועל בגין כל העבירות בהן הורשע בתיקים המקורי והמצורפים.

על ענישה זו מערערת המדינה בפנינו.

לטענת המדינה, הענישה שהטיל בימ"ש קמא חוטאת למלחמה בנגע עבירות הרכוש ואיננה נותנת ביטוי, לא להיקף העבירות בתיק הנוכחי, לא לריבויין ואף לא ל"היסטוריה" של השיב.

למשיב הרשעות קודמות רבות, שעל-כן גם תלוי ועומד היה נגדו מאסר על תנאי. בכל אלה לא היה די כדי להרתיעו ומשום כך היא סבורה, כי יש מקום שערכאת הערעור תתערב ותחמיר את הענישה.

הסניגורית מפנה אותנו למה שהיא סבורה מהווה נסיבות מקלות, כאשר הטענה המרכזית היא, כי המשיב עבר תאונת דרכים קשה בשנת 2003, אשר קטעה את תהליך השיקום שבו היה מצוי עובר להתרחשותה. המשיב כבר הצליח אז להיגמל מסמים ולהפסיק את ביצוע העבירות, אלא שבעקבות התאונה התמכר שוב לסמים וכך קרה שאנו מצויים כרגע במצב שבו הורשע במצבור של שבע עבירות התפרצות, כמצוין לעיל.

עוד מפנה אותנו הסניגורית לכך, שהמאסר על תנאי כבר נמצא קרוב לפקיעתו וכן כי המשיב חולה במחלת האפילפסיה שהקשתה עליו בזמנו להיקלט במוסדות גמילה, אשר אינם נותנים מענה לאנשים במצבו.

שקלנו את טיעוני הצדדים ונראה לנו כי יש ממש בערעור המדינה.

עבירות הרכוש הפכו לנגע שכמעט ואין ניסיון להתמודד בו בשל ריבויין.

המשיב ביצע עבירות אלה באופן שיטתי לפני התאונה ולאחריה. היה יכול להיות ממש בטענתו, כי רק התאונה היא זו שהחזירה אותו למעגל העבריינות, אלמלא היינו רואים כי העבירות נושא התיקים שבפנינו מתפרשות על פני השנים 2005, 2006, 2007. אין מדובר, איפוא, במעידה חד פעמית, אלא שוב אימוץ דפוס ההתנהגות שהיה מקובל על המשיב זה לפני התאונה.

סה"כ לאורך כל שנותיו כמעט לא ניתן להצביע על תקופה משמעותית שבה חדל מביצוען של עבירות אלה.

בנסיבות אלה, כאשר הטיל בימ"ש קמא על שבע עבירות רכוש קשות 8 חודשי מאסר, נראה כי אין בכך מענה לצורך במלחמה בעבירות הללו.

אנו נותנים, עם זאת, משקל למספר גורמים:

1. העובדה שחלק מהרכוש הוחזר, אם כי לא כולו;
2. משקל מסוים אנו נותנים אכן לתאונת הדרכים שעבר המשיב;
3. משקל נוסף אנו נותנים לכך שהמאסר על תנאי אכן היה מצוי לפני פקיעתו, אם כי לא ממש בסופו;
4. עוד אנו נותנים משקל להיותנו ערכאת ערעור שאיננה נוהגת למצות את הדין עם משיבים.

בשל כל הגורמים הללו אנו מקבלים את הערעור ומעמידים את תקופת המאסר על 30 חודשים במקום 18 שהטיל בימ"ש קמא. 20 חודשים הם בגין העבירות נשוא תיק זה ו- 10 חודשים המאסר על תנאי שיופעל, כאשר, כפי שקבע בימ"ש קמא שני המאסרים ירוצו במצטבר.

יתר רכיבי הענישה יישאר בעינם.