בפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ח' כוחן) מיום 14.10.07, בת"פ 1212/06.
נגד המערער הוגש כתב אישום בגין עבירות שונות לפקודת זכויות יוצרים, בגין ייצור והחזקה של עותקים מפרים לשם מסחר, החזקת חפץ שייעודו ייצור עותק מפר - לפי סעיפים 10(א) 10 (ד) ו- 11, לפקודת זכויות יוצרים וכן עבירה של סימון לשם מסחר, לפי סעיף 60(א)(1) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב - 1972, וכן זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות והחזקת טובין לשם מסחר.
במסגרת הסדר טיעון בכתב שאליו חתמו הצדדים, תוקן כתב האישום, ושתי העבירות של זיוף בכוונה לקבל דבר והחזקת טובין לשם מסחר נמחקו מכתב האישום המתוקן, והמערער הודה בעובדות כתב האישום המתוקן. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לענין העונש.
בית משפט קמא הטיל על המערער מאסר לתקופה של 12 חודשים בניכוי ימי מעצרו, 12 חודשי מאסר על תנאי וכן קנס בסך 50,000 ש"ח. על גזר דין זה הוגש הערעור.
לטענת המערער, טעה בית משפט טעה בגזר דינו, משום שסבר כי המערער הורשע בכל העבירות שיוחסו לו, כפי שציין בפתיח של גזר הדין. אין מחלוקת, כאמור, כי שתי הוראות החיקוק של זיוף לפי חוק העונשין והחזקת טובין לשם מסחר, לפי פקודת סימני מסחר, נמחקו מכתב האישום טרם הודייתו של המערער.
המערער מפנה לכך, כי בית משפט קמא התייחס בגזר דינו לתופעה של זיוף מוצרים שיש עליהם זכויות יוצרים לשם עשיית רווחים, ומכאן הוא מקיש כי בית המשפט החמיר בעונש משום שסבר, כאמור, כי המערער הורשע גם בעבירות הללו.
אכן, בית משפט קמא טעה כאשר ציין בפתיח של גזר הדין את שתי הוראות החיקוק שנמחקו מכתב האישום. עם זאת, השימוש שנעשה במילה "זיוף" בגזר הדין, תאר את המעשים שביצע המערער "בלשון בני אדם", ולא משום הוראת החיקוק שבהן הורשע המערער. איננו סבורים כי יש בכך כדי להשפיע תוצאת גזר הדין ולפיכך גם על הערעור.
לדעתנו, אין בערעור ממש. ואף נוסיף ונאמר, כי לא היינו תמהים כלל אם המדינה היתה זו המערערת על קולת העונש.
המערער שכר דירה כדי להפעיל בה מעבדה להכנת עותקים מפרים של תקליטורים, מסוגים שונים: מוזיקה, משחקים, תוכנות מחשב וסרטים. פס היצור הזה פעל החל מחודש יוני 2005 עד לתפיסת המוצרים ב- 11.1.06, היינו, למעלה מחצי שנה. כמויות המוצרים שנתפסו בתאריך 11.6.06 בדירה בחזקתו של המערער, היו גדולות. לפי כתב האישום, בנוסף ל- 10 מגדלי צריבה המכילים 74 צורבי תקליטורים וגליוטינה לחיתוך נייר, נתפסו קרוב ל- 4000 תקליטורים שונים של העתקות מפרות, ועוד מאות תקליטורים ריקים, קופסאות לתקליטורים ומאות אלפי עטיפות מפרות של תקליטורים. מוטב אם נצטט את דבריו של עד התביעה לענין העונש, עובד האגודה להגנת יצירות סינימטוגרפיות, אשר במסגרת תפקידו היה נוכח בעת החיפוש שנערך בדירה: "
הרבה זמן לא ראיתי מעבדה בסדר גודל כזה. ראיתי עשרות מארזים שבכל מארז שבעה צורבים, שאפילו החברות שאני מייצג יכולות להתקנא בסדר גודל כזה של ייצור. כמו כן הערכתי וספרנו פחות או יותר את העטיפות המצולמות של אותן יצירות והגענו ל- 250,000 עטיפות מצולמות, שזה סדר גודל עצום ואני מדבר רק על החברות שאני מייצג. היו עטיפות נוספות... לגבי הנזק הנגרם אשר הוערך בזמנו בכ- 17.5 מיליון ש"ח , מדובר ב- 250,000 עטיפות עם פוטנציאל של הפצה כפול המחיר הממוצע של תקליטור מקורי שהוא כ- 70 שקל".
בית משפט קמא צדק כאשר התייחס לחומרתן של העבירות הללו. למרבה הצער, מדינת ישראל נחשבת כ"אמפריה" של זיופים של מוצרים שונים, דבר שגורם למדינה לא רק נזק כלכלי אלא אף נזק תדמיתי וסיכון לפגיעה ביחסיה עם מדינות אחרות.
למערער עבר קודם בעבירות מאותו סוג. בשנת 2004 הוגשו נגדו שני כתבי אישום על עבירות בגין מסחר בעותקים מפרים, עליהם נדון, בין היתר, למאסר של חודשיים לריצוי בעבודות שירות.
בעוד התיקים הללו תלויים ועומדים נגדו בבית המשפט, הוא הסלים את מעשיו, הפך ליצרן בסדר גודל תעשייתי בהיקף גדול, כמפורט לעיל.
כאמור, מדובר בעבירות חמורות המבוצעות למען רווח כספי, הסיכוי להתפס בגינן איננו גדול, ולפיכך יש מקום להחמיר בענישה. זה המקום להפנות גם לכוונת המחוקק אשר באה לידי ביטוי בהחמרה בהתייחסות ובענישה באשר לעבירות הללו בשנת 2007. כך, העבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת זכות יוצרים, בה הורשע המערער כאן, הפכה מעוון לפשע, שהעונש עליה הוא חמש שנות מאסר או קנס של פי 10 מן הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977; עבירה לפי סעיף 10(ד) העונש עליה הוא שלוש שנות מאסר או קנס פי שבעה מהקנס הקבוע.
(ראה לענין שיקולי המחוקק בהחמרת הענישה את הצעת חוק לתיקון פקודת זכות יוצרים (מס' 8), התשס"ב- 2002).
לנוכח היקפן הגדול של העבירות שבוצעו, ברור כי בית המשפט לא החמיר עם המערער גם בהטלת הקנס, ואף עשה חסד עם עמו.
טענה נוספת בפי ב"כ המערער, כי בית משפט קמא לא התייחס כלל לתסקיר שירות המבחן. אכן נכון, ורצוי היה שבית משפט קמא יתייחס בגזר הדין לתסקיר, בין אם הוא מקבל את המלצותיו בין אם לאו. מכל מקום, עיינו בתסקיר ואיננו סבורים כי היה בו כדי להשפיע על גזר הדין או לשנות את החלטתנו.
המערער הסביר לשירות המבחן את הסתבכותו בעבירות הנוכחיות, בשל החובות הכבדים שצבר ונסיונו להרוויח "כסף מהיר". לא מצאנו שום נסיבה חריגה בנסיבותיו האישיות של המערער שתהיה עדיפה על פני האינטרס הציבורי המתחייב בנסיבות הענין כמפורט לעיל.
לפיכך, הערעור נדחה.
ניתנה היום כ"ו ב אדר א, תשס"ח (3 במרץ 2008) במעמד הצדדים