פסק-דין בתיק עפ 71708/04

1.         במסגרת הסדר טיעון שנכרת בין הצדדים בבית משפט קמא (ת.פ. 2973/03) הודה המערער והורשע בעבירה של גניבה ממעביד לפי סעיף 391 לחוק העונשין התשל"ז-1977.

בית משפט קמא (כב' השופטת ג' רביד) גזר על הנאשם ביום 12.9.04, עשרים ואחד חודשי מאסר, מהם תשעה לריצוי בפועל והיתרה על תנאי וכן קנס בסך 4,000 ש"ח. הערעור שבפנינו הופנה כלפי עונש זה.

על פי עובדות כתב האישום בהן הודה המערער, בין החודשים נובמבר 1999 ומאי 2001 הוא גנב מהחברה בה עבד באותה עת (להלן: "המעביד") סחורות שונות בשווי של עשרות אלפי שקלים וחלק ממנה, סחורה בסכום של 127,000 ש"ח, פורט בכתב האישום.

למערער הרשעה קודמת, שאוזכרה בגזר הדין, על עבירת מס שביצע בשנת 1999 בגינה נדון בשנת 2003 לעונש מאסר בן חודשיים לריצוי בעבודות שירות.

2.         לטענת המערער, בית משפט קמא טעה בגזרו עליו את עונש המאסר לריצוי בפועל והוא עותר (בניגוד לעתירתו בהודעת הערעור) לבטל כליל את המאסר בפועל ולהוסיף למאסר על תנאי והקנס פיצוי,  לאחר שהצליח לגייס ממשפחה וידידים סכום שבין 20,000 ל- 25,000 ש"ח.

לטענת המערער, בית משפט קמא טעה באלה העניינים:

א.        שקבע בגזר הדין כי המערער לא השיב כלל את שלל הגניבה למרות שמטיעוני ב"כ המשיבה בפני  בית המשפט קמא עלה שהסחורה הוחזרה לבעליה.

ב.         שלא נתן משקל כלשהו לכך שכתב האישום כנגד המערער הוגש רק כשנתיים לאחר ביצוע העבירות, מה שמנע ממנו לצרפו לתיק עבירת המס בו הורשע בפברואר 2003 ולקבל עונש מתון יותר.

ג.         שלא נתן משקל לעובדה שהמערער לא הסתבך בעבירות נוספות עד למועד גזר הדין.

ד.         שלא נתן משקל לעובדה שהמערער הגיע להסדר טיעון עם המאשימה, הודה במיוחס לו בכתב האישום, לקח אחריות על מעשיו וחסך מזמנו של בית המשפט.

ה.    כשקבע בגזר הדין כי הימנעות מהטלת עונש מאסר ממשי ומהטלת קנס ופיצוי מהותיים, יהיו התחשבות מופרזת ובלתי מידתית עם הנאשם על חשבון הציבור, בפרט שעל המחלוקות הכספיות בינו לבין המעביד מתקיים הליך אזרחי.

ו.         עונש מאסר בפועל עלול  לפגוע קשה במצבו הבריאותי של המערער אשר עבר לאחרונה ניתוח לב פתוח והוא בהליכי שיקום.

3.         ב"כ המשיבה התמקדה בטיעוניה - לפיהם ביקשה לדחות את הערעור , בכך שמצבו הבריאותי של המערער אינו צריך להוות שיקול לקולת העונש, כי הנזקים שנגרמו למעביד עלו בהרבה על המתואר בכתב האישום, כי חלוף הזמן עד להגשת כתב האישום לא היה בלתי סביר בנסיבות וכי בית המשפט לקח בחשבון את כל השיקולים הנחוצים לעניין ונתן להם ביטוי הולם בגזר הדין.

4.         לאחר ששמענו את הצדדים, עיינו בתיק בית משפט קמא ובחנו היטב את כלל הנסיבות, לא מצאנו שיש מקום להתערב בגזר הדין על נימוקיו.

בית משפט קמא איזן נכונה בין השיקולים לחומרה ולקולא ולא נפל פגם במלאכתו אשר מצריך תיקון.

נזכור ש "ערכאת הערעור לא תתערב בגזר הדין אלא אם כן נכשלה הערכאה הראשונה ב"משגה" מרחיק לכת לקולא או לחומרה; אם בבחירת סוג העונש ואם בקביעת מידתו" (קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שלישי, מהדורה מעודכנת, תשס"ג 2003, עמ' 1397).

העובדה שהמערער עבר בינתיים ניתוח לב פתוח, איננה גוררת אחריה מסקנה אוטומטית שמצבו הרפואי הורע. מסקנה הפוכה גם היא אפשרית על פי נתון זה, בפרט מקום שהמערער נמנע מלתמוך את ערעורו בחוות דעת רפואית על מצבו הבריאותי לאחר הניתוח בהשוואה למצבו הבריאותי טרם הניתוח, למרות שיכול היה לעשות כן, במיוחד משהפך את הנושא הבריאותי לציר המרכזי בערעור.

בכל הכבוד הראוי, המסמכים שנמסרו לנו במהלך הדיון אינם תחליף נאות לראיה מוסמכת ומפורשת מאת רופאו של המערער משעניינים שברפואה אינם בתחום מומחיותנו.

בית משפט קמא בגזרו את דין המערער, לא התעלם ממצבו הבריאותי של המערער. יחד עם זאת, כאז, כן עתה, גם בפנינו אין אינדיקציה לכך שמאסר בפועל עלול להחריף את מצבו הבריאותי או שהמערער לא יוכל לקבל את הטיפול הנחוץ לו בין כותלי הכלא, כפי שציין בית משפט קמא.