פסק-דין בתיק עפ 71687/06

כב' השופטת עפרה סלומון-צ'רניאק

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (ת.פ 1319/06 כב' השופטת שירה בן שלמה) מיום 7.8.06 לפיו הורשע המערער בשתי עבירות של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה בנסיבות מחמירות, ארבע עבירות של איומים, שתי עבירות של תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות ועבירה של היזק לרכוש במזיד ודינו נגזר לשלושים ואחד חודשי מאסר בפועל (שכללו הפעלת מאסרים על תנאי ברי הפעלה), שנים עשר חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע וחמישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון לרבות איומים. יודגש כי בגין העבירות נשוא הערעור נגזרו על המערער 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל בלבד.

מלכתחילה הופנה הערעור כנגד הכרעת הדין וכלפי חומרת העונש, אך בטרם נפנינו לתת את פסק הדין קיבל המערער את הצעתנו להגביל את ערעורו לעניין העונש.

כמפורט בהכרעת הדין של בית משפט קמא, אשר יוסדה לטעמנו - לאחר שבדקנו היטב את תיק בית משפט קמא - על אדנים איתנים, המערער הורשע בתקיפת אשתו ובאיומים עליה בהזדמנויות שונות. מעשי התקיפה כללו, בין השאר, סטירות בפניה, בעיטות בבטנה (פעם אחת כאשר היתה בהריון) ובגבה וכן הכאתה באמצעות מוט באפה. כן איים עליה המערער, בין השאר, בכך שיזרוק את ילדתם מהחלון, יקשור לה חוט מסביב לגרונה וכי ירצח אותה ואת הילדים גם מהכלא ועוד.

לטענת המערער, נסיבותיו האישיות לא קיבלו משקל ראוי בעת גזירת הדין ולא היתה התחשבות מספקת בהיותו אדם צעיר ואב לשישה ילדים הסמוכים על שולחנות של אחרים בזמן שהוא מרצה את עונשו ונאלצים לחיות מתרומות.

אליבא דב"כ המערער, מרשו רוצה לשוב לחיק משפחתו, לשקם את חיי הנישואין שלו עם אשתו ואין בליבו דבר וחצי דבר נגד המתלוננת, אשר גם היא מבקשת לנסות ולשקם את חיי הנישואין.

בהקשר זה, לא למותר לציין, כי בית משפט קמא ביסס את הרשעת המערער במעשים שיוחסו לו תוך שהוא מעדיף את אימרות אשת המערער ואימה, העדות המרכזיות כנגד המערער, כפי שנמסרו במשטרה, על פני עדותן בבית המשפט, שם חזרו השתיים מכל וכל מהתלונה כנגדו בטענה, שנדחתה כליל על ידי בית משפט קמא, והיא שהן בדו את התלונה מליבן, בגלל רצונו של המערער להתגרש מאשתו.

מנגד, ב"כ המשיבה סבורה שאין מקום להתערבות כלשהי בעונש שהוטל על המערער, משמדובר בעבירות חמורות כלפי בת זוג, שנעברו על ידי המערער בהיותו בחופשה מן הכלא. לטעמה בית משפט קמא כלל לא מיצה את הדין עם המערער, שלחובתו עבר פלילי מכביד שכלל מאסרים על תנאי שהופעלו חלקית באופן חופף למאסר בפועל בן שנים-עשר חודש, שאותו גזר על המערער בגין הרשעתו בתיק נשוא הערעור.

לאחר שבדקנו את כלל הראיות שעמדו בפני בית משפט קמא, גם אנו סברנו שבית משפט קמא הגיע בהכרעת דינו למסקנה הראויה וסמכנו את ידנו על ממצאיו, תוצאה שנתקבלה גם על דעת המערער באשר קיבל כאמור את הצעתנו לחזור בו מן הערעור על הכרעת הדין.

כידוע, ערכאת הערעור איננה חליפתו של בית משפט קמא ואין היא דנה בערעור תוך הפעלת שיקולים אותם היתה מפעילה לו ישבה מעיקרה כערכאה ראשונה. ערכאת ערעור נקראת לבחון אם נפלה טעות משפטית בהחלטתה של הערכאה הראשונה, אם עמדו לנגד עיניה שיקולים פסולים או מוטעים, אם התעלמה מנתון בעל חשיבות אותו היתה צריכה לכלול בין שיקוליה או אם העונש שנגזר למערער סוטה באופן קיצוני ומהותי לקולה או לחומרה (ראו, בין השאר, ע"פ 9908/04 נעים נסראלדין נ' מדינת ישראל תק-על 2006(3), 1198).

המערער אינו אדם שהתנהגותו נורמטיבית. תוקפנותו לא היתה חד פעמית ולא הופנתה רק כלפי אשתו וילדיו כי אם כנגד הציבור בכללו כפי שמעיד עליו גיליון הרשעותיו הקודמות הזרוע עבירות אלימות. מאסרים על תנאי לא הרתיעוהו, וגם בית הכלא לא ריסן אותו ולא מנע בעדו לפגוע במשפחתו בעודו בחופשה ובידעו שארבעה מאסרים על תנאי ברי הפעלה לתקופות משמעותיות תלויים ועומדים על צווארו כחרב אם ישוב לסורו. על אופיו האלים ניתן ללמוד מגזרי הדין שהוגשו בבית משפט קמא לצורך הפעלת המאסרים. כך, לדוגמא, מתואר בגזר דין מת.פ 3114/01 של בימ"ש השלום רחובות כי המערער תקף יחד עם אחר מתלונן על רקע ויכוח נהגים ובין השאר חבט בו באמצעות לבנה שמצא במקום, גרר אותו לכיוון רכבם, ממנו הוציא מכשיר, שב והכה במתלונן גם באמצעותו, ועוד.

הנה כי כן, בעניינו של המערער לא נפל פגם כלשהו המצדיק התערבותנו בעונש שנגזר עליו בבית משפט קמא. אדרבא, חרף מדיניות הענישה המחמירה שהמחוקק ובית המשפט העליון ראו לנכון להתוות מקום שמדובר בתוקפי בני משפחתם (עיינו בין השאר ע"פ 2157/92 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(1), 81) וחרף השיקולים הרבים לחומרה שעמדו למערער לרועץ וניצבו כולם בפני בית משפט קמא, נראה שבית משפט קמא נתן משקל יתר ודגש דווקא לנסיבותיו האישיות של המערער והשית עליו אף עונש קל מהעונש שהיה ראוי בנסיבות העניין.

בית המשפט קמא אף הלך לקראת המערער בכך שחפף מתוך 30 חודשים של ארבעת המאסרים על תנאי שהופעלו, 11 חודשים, כך שהושתו על המערער במצטבר 19 חודשים בלבד.

אנו דוחים את הערעור.

ניתן היום ט"ז באלול, תשס"ז (30 באוגוסט 2007) במעמד הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: