פסק-דין בתיק עפ 71677/04

השופטת י' שיצר:

ההליך וכתב האישום

1.       ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת נ' לידסקי), בת"פ 8304/95 ות"פ 7242/95 שהדיון בהם נשמע במאוחד, מיום 12.05.04, לפיו הורשעו המערערים בעבירות על פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה) וחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: החוק).

המערערת 1, דפוס האוזר בע"מ (להלן: המערערת או בית הדפוס), היא חברה המנהלת עסקי דפוס. המערער 2, אילן האוזר, היה בתקופה הרלוונטית בעל המניות והמנהל הפעיל במערערת.  

2.       על-פי הנטען בכתב האישום בת"פ 7242/95, בין השנים 1990-1993 קיבלו המערערים חשבוניות מס מיורם ברלינסקי (להלן: ברלינסקי) בהן נרשם כי הוצאו בגין סחורות שסופקו למערערת על-ידי "ברלינסקי חיתוך נייר", בסכום כולל של 949,398 ש"ח. אלא שבפועל, כך נטען, לא סופקו הסחורות הרשומות בחשבוניות ולא נתקבלה התמורה עבורם, וברלינסקי קיבל את סכום המע"מ שנרשם בחשבוניות כעמלה בגין אספקת החשבוניות הפיקטיביות (להלן: החשבוניות הפיקטיביות או ת/5). עוד נטען, כי החשבוניות הפיקטיביות נרשמו בפנקסי החשבונות של המערערת בכוונה להתחמק ממס.

בגין כל אלה יוחסו למערערים עבירות של הכנה וקיום פנקסי חשבונות כוזבים לפי סעיף 220(4) לפקודה, עבירה של שימוש במרמה ותחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודה ועבירה על סעיף 220(1) לפקודה. 

על-פי הנטען בכתב האישום בת"פ 8304/95, בין השנים 1990-1993 קיבלו המערערים מאחר חשבוניות מס בסכום כולל של לפחות 872,734 ש"ח, ללא שנעשתה עסקה בגינן. חשבוניות אלה נכללו בהנהלת הספרים של המערערת, מתוך כוונה להתחמק ממס בסך של 131,044 ש"ח.

בגין אלה יוחסו למערערים 34 עבירות של ניכוי ביודעין של מס תשומות בלי חשבונית מס כדין, ומסירת ידיעות לא נכונות בדוחות מתוך כוונה להתחמק ממס, לפי סעיפים 117(א)(3) יחד עם 117(ב) יחד עם 117(ב)(4), בקשר עם סעיף 38 לחוק.  

ממצאי בית משפט קמא

3.       עד המדינה ברלינסקי העיד בפני בית המשפט, כאשר מלכתחילה התנהלו הליכים אף נגדו, וביום 16.1.94, נחתם עימו הסכם עד מדינה, והוא הורשע על בסיס הודאתו כי מכר חשבוניות פיקטיביות לבתי דפוס שונים, ונגזרו עליו 7 חודשי מאסר בפועל וקנס בסך 300,000 ש"ח.

בית משפט קמא לא קיבל את עדותו של ברלינסקי כמקשה אחת, ובדרך של "פלגינן דיבורא" אימץ רק חלקים מעדותו. בית המשפט האמין לברלינסקי כי הוא מכר למערערים חשבוניות פיקטיביות, ומצא את הסיוע הנדרש לדבריו בעדויותיהם של אברהם שוורץ, שותפו של ברלינסקי בשותפות "ברלינסקי-שוורץ" (להלן: שוורץ), נהגי השותפות, נהג בית הדפוס, הפקידות וכן בתוכן החשבוניות עצמן.

העיקרים ששימשו כבסיס למסקנתו זו בתמצית:

א)      נקבע כי לא ניתן ללמוד מדבריו של אילן האוזר, או של אנשי בית הדפוס, על כמויות הנייר שנרכשו מברלינסקי, או לאן הובא הנייר, אם אומנם נקנה (כגירסת אילן האוזר). איש מעובדי המערערת לא ראה את ברלינסקי מביא נייר לבית הדפוס, אף אחד מנהגיה לא הוביל נייר מברלינסקי, ואיש מנהגי ברלינסקי לא הוביל נייר למערערת;

ב)      על-פי עדויותיהם של שוורץ, הנהג דוד שמעוני והפקידה הילה שוורץ, ברלינסקי מכר למערערת כמויות מצומצמות של נייר, בעוד שהכמויות המצוינות בחשבוניות מתאימות לטונות של נייר;

ג)        על-פי עדותו של שוורץ, לא היה אצל ברלינסקי מקום לאחסון נייר בכמויות החופפות את החשבוניות, והמערערים לא סיפקו תשתית ראייתית מספקת כי לברלינסקי היה מחסן קבוע (נוסף למחסן בשותפות עם שוורץ) ממנו נמשכה הסחורה, שהתייחסו לתקופה הרלוונטית נשוא כתב-האישום.

4.       בית משפט קמא דחה את טענת ההגנה שהעלה אילן האוזר, לפיה הכל בעסק נעשה על-ידי אביו ז"ל והוא לא ידע כלום. בית המשפט הגיע למסקנה כי אילן האוזר היה מעורה בנעשה בבית הדפוס והתמקד במלאכת התיאומים והמגעים עם הלקוחות והספקים החיצוניים, תוך שאביו אוסקר ז"ל פיקח על פעולותיו.

לעניין היסוד הנפשי הנדרש בסעיף 220 לפקודה - קבע בית המשפט, כי מעמדו ומידת מעורבותו של אילן האוזר במערערת, די בהם לצורך קביעת קיום מחשבה פלילית. ולגבי המערערת, די בקביעה כי החשבוניות מברלינסקי הן פיקטיביות וכי נרשמו בספרי הנהלת החשבונות שלה, כדי לקבוע קיום מחשבה פלילית כאמור.

על יסוד האמור, הורשעו המערערים בכל אשר יוחס להם בשני כתבי האישום.

על אילן האוזר נגזרו 5 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, ו- 12 חדשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים, לבל יעבור את העבירות בהן הורשע, ותשלום קנס בסכום של 150,000 ש"ח.

על המערערת הושת קנס בסך של 100,000 ש"ח.

הערעור מתייחס הן להרשעה והן לחומרת העונש.

טענות המערערים