פסק-דין בתיק עפ 7166/05

י. פלפל - נשיא

1.                  המערער הורשע, בבית משפט השלום באשקלון (כב' הש' ח. נחמיאס), על סמך הודאתו, בעקבות עסקת טיעון בין הצדדים, בכתב האישום המתוקן שהוגש נגדו בגין ביצוע עבירה של החזקת רכוש החשוד כגנוב, לפי סעיף 413 לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"). על פי האמור בכתב האישום בין התאריך 05.05.00 בשעה 22:00 לבין 06.05.00 בשעה 10:00 נגנב רכב מסוג סובארו טנדר מס' רישוי 03-873-58 מאדם בשם צברי אברהם.

בין אותם מועדים לתאריך 27.08.00, זייף המערער, כאמור בכתב האישום, רכב מסוג סובארו טנדר מס' רישוי 03-378-76, בכך שהתקין בו מנוע שמקורו ברכב הגנוב, שנגנב ממר אברהם וטשטש את מספרו והטביע בו מספר חדש.

בית משפט קמא, במסגרת עסקת הטיעון, ביקש משירות המבחן לבחון את אפשרות לאי-הרשעתו של מהערער.

סופו של דבר החליט בית משפט קמא להרשיע את המערער במיוחס לו בכתב האישום המתוקן.

הערעור הוגש כנגד הרשעתו של המערער.

2.                  בתסקיר שירות המבחן שהוגש לבית משפט קמא נכתב, כי המערער מוכר לשירות המבחן בגין עבירת התפרצות בתיק פלילי 3946/99 שהתנהל כנגדו בעבר (לא צויין היכן התנהל התיק. המאשימה טענה כי למערער אין כל עבר פלילי למרות טענת שירות המבחן והנושא לא נבדק בבית משפט קמא. בהכרעת הדין קבע השופט כי למערער אין כל עבר פלילי). לדברי שירות המבחן המערער "הכחיש בפנינו את ביצוע העבירה שבגינה הופנה אלינו בעבר (ככל הנראה מדובר בעבירת ההתפרצות - י.פ.). לדבריו, הודה בביצוע העבירה בעבר בהמשך להודאתו בחקירה במשטרה ... מוסא (המערער - י.פ.) הופנה לבניית תוכנית של"צ, אך הוא סרב לכל המקומות שהוצעו לו ... נמנענו מהמלצה במסגרת צו של"צ".

לעניין העבירה נשוא התיק שבפנינו מציין שירות המבחן, כי אף הפעם לא שיתף המערער פעולה עם שירות המבחן. המערער טען, כי הוא מודה בעובדות , אך שולל כל אחריות על ידיעה מוקדמת של זיוף הרכב. בסיכומו של דבר כתב שירות המבחן, כי -

"לאור אופיו של הקשר המצומצם של מוסא עמנו, לאור התייחסותו לביצוע העבירה ומידת לקיחת אחריות עליה ואי הכרה במחויבותו לשאת בעונש, אין אנו באים בהמלצה כלשהי בכלל ולביצוע של"צ בפרט. ביחס להרשעה בדין ... לא מצאנו שיקולים מיוחדים להמליץ על אי הרשעתו".

3.                  המערער טען בפנינו בעצמו. לדבריו הורשע על מעשה שלא עשה והוא זיוף המנוע. כמו כן טען, כי עורך הדין שייצג אותו בבית משפט קמא אמר לו "שלא אקבל הרשעה ולא אקבל קנס".

4.                  למען הסדר הטוב, על אף שעובדות כתב האישום מדברות כי המערער זייף רכב על ידי התקנת מנוע שמקורו ברכב גנוב, המערער הורשע בפועל בעבירה של החזקת רכוש גנוב - "המחזיק דבר, כסף, נייר ערך או כל נכס אחר שיש עליהם חשד סביר שהם גנובים, ואין בידו להניח את דעתו של בית משפט שרכש את ההחזקה בהם כדין, דינו - מאסר ששה חדשים". עבירה זו דורשת, כי "המחזיק" ידע על עצם קיום הנכס בחזקתו. על פי האמור בסעיף 2 לכתב האישום, בו הודה המערער, מודעות שכזו היתה לו. המערער לא חזר בו מהודאתו ולא ביקש לחזור בו מהודאתו. לא נטען, כי הודאתו בכתב האישום היתה לא כשרה ועל כן אין בידינו לקבל את טענתו, כי לא היה מודע לכך שהנכס שנמצא ב"חזקתו" לא היה "חשוד כגנוב". מעבר לכך, המערער היה מיוצג בבית משפט קמא, סניגורו שימש לו כמתורגמן לשפה הערבית ולא עולה, מפרוטוקול בית משפט קמא, כי המערער היה מצוי באיזה שהוא שלב בחוסר הבנה של הדברים.

5.                  בית משפט קמא, בהכרעת דינו, שקל את נסיבותיו של המערער, את התסקיר שהוגש בעניינו ואת מהות העבירה. שירות המבחן אף הוא לא בא בהמלצה להמנע מלהרשיע את המערער וגם אני אינני סבור שזהו המקרה החריג בו יש לסטות מן הכלל ולא להרשיע את המערער.

אשר על כן לו דעתי היתה מתקבלת הייתי דוחה את הערעור ומותיר את ההרשעה על כנה.

                                                                              ________________

                                                                                 י. פלפל - נשיא

ר. יפה-כ"ץ - שופטת

אני מסכימה.

                                                                                                _______________

                                                                                                 ר. יפה-כ"ץ - שופטת

י. אלון - שופט