פסק-דין בתיק עפ 71624/04

1.         זהו ערעור המופנה כנגד הכרעת-דינו וגזר-דינו של בית משפט שלום לתעבורה בפתח תקווה (כב' השופטת וישקין, ס.נ.), אשר הרשיע את המערער על-פי הודאתו בביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, צירף שני תיקים נוספים, והטיל עליו 12 חודשי מאסר בפועל, הורה על הפעלת עונש מאסר מותנה בן 12 חודשים בחופף, הטיל 12 חודשי מאסר על תנאי, פסל את רשיון נהיגתו של המערער לתקופה של 3 שנים ואף הטיל עליו קנס כספי בסך 900 ש"ח.

            הערעור מופנה כנגד הכרעת-הדין, וזאת על אף העובדה שבית המשפט קמא ציין בפרוטוקול הדיון שהמערער הודה בפניו במיוחס לו בכתב האישום.

2.         ב"כ המערער, עו"ד עזריאלנט, טענה בהרחבה כנגד הכרעת-דינו של בית-המשפט קמא, שעה שנרשם שם כאילו המערער מודה במיוחס לו, בעוד שהלכה למעשה ההסבר שניתן על ידי המערער לבית-המשפט קמא מהווה רובו ככולו כפירה במיוחס לו, והעלאת טענה בדבר טעות שמהווה טענת הגנה ראויה במקרה שכזה.

            עוד מוסיפה ב"כ המערער שהיה על בית-המשפט קמא להימנע מהרשעתו של המערער בדין, שעה שזה הצהיר בפניו שסבר שהפסילה שהוטלה עליו אינה חלה בנסיבות העניין, שחל אצלו בלבול בהבנת פסק-דינו הקודם של בית-המשפט, שעה שסבר שפסק-הדין מתייחס לפסילת רשיון נהיגתו הישראלי אך לא הצרפתי, הוסיף וטען שזו טעות שלו.

3.         טענה נוספת שהועלתה על ידי עו"ד עזריאלנט כנגד בית-המשפט קמא נוגעת כל כולה לתקינותו של ההליך המשפטי, ולחירות שנטל לעצמו בית-המשפט קמא לחקור את המערער תחת אזהרה, דווקא ביום שהיה אמור להינתן גזר-דינו של המערער, כאשר בית-משפט קמא מציין שהוא מוצא לנכון לעשות כן בטרם מתן גזר-הדין.

            ב"כ המערער מוסיפה וטוענת שאין סמכות קנויה לבית-המשפט לנהל הליך חקירה שכזה, בייחוד כאשר מדובר בנאשם לא מיוצג שלגביו נקבעה חובת בית-המשפט בשורה ארוכה של פסקי-דין, להקפיד בשמירה על זכויותיו, אך תחת זאת בית-המשפט קמא הפר חובתו זו ונקט בהליך חריג ויוצא-דופן, שעה שיזם "חקירה נגדית" שאף התביעה לא סברה שיש מקום לערוך אותה.

4.         עו"ד עזריאלנט הוסיפה וטענה בהודעת הערעור ובדיון בפניי שבית-המשפט היה חייב להבהיר למערער היטב את זכותו להיוועץ עם עו"ד, אף שלכאורה בית-המשפט קמא פנה למערער והציע לו להיות מיוצג, אך הוא לא הבהיר לו ולא פירט בפניו את העונש הצפוי לו בסופו של הליך, לא הבהיר לו באותו שלב קיומו של מאסר על תנאי שהתביעה מבקשת להפעילו - כל זאת בהתחשב בתגובת הנאשם בטיעוניו לעונש, שעה שציין שם שהוא לא גנב ולא רצח, תגובה שיש ללמוד ממנה על חוסר תובנה לחומרת מצבו.

5.         אכן, במישור העקרוני מקובלים עליי טיעונה של עו"ד עזריאלנט, כל זאת באשר לחובה המוטלת על בית-המשפט בשלב ההקראה לוודא שהנאשם שניצב בפניו מבין היטב את המיוחס לו, והכוונה הפרט העובדות המפורט בכתב-האישום, כמו גם פרק האישומים, כל זאת בעיקר כאשר מדובר בנאשם לא מיוצג שלגביו נוקט בית-המשפט זהירות מוגברת, שעה שראוי לו להקריא לנאשם את כתב-האישום ולא להסתפק בקבלת תגובתו מבלי לוודא שהנאשם אכן קרא את כתב האישום והוא מבינו היטב.

            כמו כן, מקבל אני את הטיעון שעל בית-המשפט לוודא היטב שאותו נאשם, לאחר שמיעת גירסתו, אכן מודה במיוחס לו בכתב-האישום, ובמקרה ואותו נאשם טועה לגבי עובדה מסויימת או לגבי מצב משפטי מסויים, על בית-המשפט לבדוק אם מדובר בטענת הגנה ראויה שיכולה לעמוד לנאשם, ורק אם הוא מגיע למסקנה שלילית בנדון, יכול הוא להרשיע את הנאשם לאחר שיבהיר לו היטב את המצב המשפטי הנכון ביחס לעובדות בהן הוא מודה.

            לא כל טעות של נאשם באשר לאי הכרת החוק או בהבנת מצבו המשפטי, צריכה להוביל למסקנה שעומדת לנאשם טענת הגנה ראויה, אך מאידך ראוי לו לבית-המשפט לבחון היטב בטרם הרשעת נאשם בדין שאכן מדובר בטעות שכזו ולא בטעות אחרת לגבי מצב העובדות הנכון, או העדר כוונה שהיתה לאותו נאשם, שעה שנדרשת כוונה שכזו.

6.         הרחבתי בפירוט הדברים לאור העובדה שבית-המשפט קמא אפשר למערער למסור את כל ומלוא גרסתו, ועשה כן בסבלנות ראויה, ואף דאג שתגובה זו תרשם בפרוטוקול הדיון, ורק בסופם של דברי המערער, לפיהם הוא לא כפר בעצם הפסילה שהוטלה עליו, אך טען שטעה לחשוב שמדובר בפסילה מסווג לגבי רשיון נהיגה אחד שיש לו ולא לגבי שני רשיונות הנהיגה שסבר שיש ברשותו.

            למה הדבר דומה? לטענת נאשם שעל אף שקיבל לידיו את גזר-הדין שהטיל בית -המשפט, ועל אף שלא נטען על ידו שאין הוא מתקשה בהבנת הנקרא או בהבנת השפה, הרי הוא בחר ביודעין להתעלם מהוראות פסק-הדין ולטעון בהמשך הדרך שהוא טעה לחשוב שבית-המשפט גזר עליו עונש אחר.

            אין לקבל טענה שכזו שמועלית על-ידי נאשם לגבי סיווג עונש שסבר הוא שבית-המשפט הטיל עליו, כאשר לא נטען על-ידו שהוא לא נכח בהליך הקודם, או שלא ידע על קיומו של עונש הפסילה בפועל שהוטל עליו.

            גם אם מדובר בנאשם לא מיוצג, אין הדבר צריך להוות הגנה לנאשם בהליך פלילי, שעה שהוא טוען שהוא לא הבין את פסק-הדין שניתן על ידי בית-המשפט, טענה שהיא מתממת בנסיבות העניין, ואין בית-המשפט מוכן לקבלה.

7.         חובתו המוגברת של בית-המשפט להבטיח זכויותיו של נאשם לא מיוצג, אין משמעה פטור מאחריות שיש להעניקו לאותו נאשם רק משום העובדה שלא היה מיוצג, אלא משמעה הקפדה מצד בית-המשפט שלא יקופחו זכויותיו של נאשם שכזה, והרשעתו בדין תעשה רק לאחר שבית-המשפט נוכח לדעת שהוא מבין היטב את משמעות העובדות והעבירה המיוחסים לו, והודיתו ניתנת חופשיה ומרצון.

8.         באשר לטענה הנוספת שהועלתה על-ידי עו"ד עזריאלנט, כנגד אופן ניהול ההליך המשפטי, והכוונה ל"חקירה הנגדית" לכאורה שניהל בית-המשפט קמא, הרי אין דעתי כדעתה של עו"ד עזריאלנט וסבורני שאין כל מקום לבוא בטרוניה לבית-המשפט קמא בנדון, אלא שיש לקבוע שבית-המשפט קמא קיים ומילא אחר חובתו וזכותו לברר ולוודא היטב את משמעות טענת הנאשם בטרם יגזור הוא את דינו.

            המחוקק עצמו קבע את סמכותו של בית-המשפט להפנות שאלות לעבר נאשם בהליך של הקראה, כל זאת לפי הקבוע בסעיף 144 לחסד"פ, סעיף שכבר זכה להתייחסות מפורשת של בית-המשפט העליון ובתי-משפט אחרים בשורה ארוכה של פסקי-דין, כאשר כוונת המחוקק בנדון היא להעניק לבית-המשפט כלים לברר, במסגרת ההליך המשפטי שמתנהל בפניו, את משמעות תגובתו של הנאשם לכתב-האישום, היקף כפירתו, לוודא שהדברים שנאמרים על-ידו מובנים לו היטב לאותו נאשם.

            מקל וחומר כאשר מדובר בנאשם לא מיוצג, כאשר בית-המשפט רשאי גם רשאי להפנות לו שאלות הבהרה על-מנת לעמוד במדויק על גרסתו, ולוודא שאכן מדובר בהודייה מלאה ושאין מדובר בטעות בהבנה מצדו של הנאשם.

            בית-המשפט קמא הרשיע את המערער במועד הדיון הראשון, אך בחר לדחות את מועד מתן גזר-הדין, כל זאת כאשר התביעה עתרה להפעלת עונש מאסר על תנאי בן 12 חודשים, ובית-המשפט קמא דחה את מועד מתן גזר-דינו על מנת לשקול היטב וכדבעי את העונש שראוי להטילו על המערער.