פסק-דין בתיק עפ 7155/05

1         זהו ערעור על פסק דין אשר ניתן על ידי בית המשפט השלום באשקלון (כב' השופטת דינה כהן) בתיק עמ"ק 238/01. הערעור מופנה הן כלפי הכרעת הדין, אשר ניתנה ביום 28.11.04 והן כלפי גזר הדין, אשר ניתן ביום 30.1.05.

2         כנגד המערער הוגש כתב אישום ביום 26.6.01 אשר ייחס לו עבירות של בניה ושימוש ללא היתר ובסטיה מתוכנית, עבירות בניגוד לסעיפים 145 ו-204(א)+(ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: " חוק התב"ן") וזאת, בשל כך שבנה והינו משתמש ו/או מחזיק ב-6 מבנים מבניה קלה באשקלון, בשטח שייעודו מבני ציבור על פי ת"מ מס' 4/במ/92 בגוש 1233 חלקה מס' 1 ובגוש 1232 חלקה מס' 1. נטען כי המערער בנה את המבנים מבלי שקיבל היתר לביצוע עבודות הבניה וכי המבנים משמשים את המערער למגורים.

3         המערער הודה כי בנה את המבנים הנ"ל לצרכי מגורים מבלי שקיבל היתר לבניה האמורה

אולם, טען להגנתו את הטענות הבאות:

התיישנות- העבירות התיישנו, מאחר ולטענתו המבנים נבנו בשנת 1993 ובעוד שתקופת ההתישנות הינה בת 5 שנים, הרי שהעבירות התיישנו בשנת 1998, עובר להגשת כתב האישום, אשר הוגש ביום 26.6.01.

הגנה מן הצדק- המערער היה שומר בפרדס משנת 1960 לערך והתגורר בבניין שהוקצה לו לצורך מגורים בפרדס. לאחר מספר שנים הוקמו שכונות וכבישים במקום הפרדס ולמערער נמצאה דירה שהעירייה שילמה את השכירות בה עבורו ועבור בני משפחתו. לימים חדלה העירייה לשלם והוא חזר למתחם נשוא כתב האישום בשנת 1993. העירייה בנתה גדר ותיחמה את המגורים של המערער ובכך למעשה אפשרה לו את הבנייה והשימוש. כן טען כי נוכחותו במתחם הנדון אינה מפריעה לאיש ומדובר בהתנכלות משום שהמערער הינו בן מיעוטים.

זוטי דברים- כי עבירת השימוש במבנים הנדונים הינה בבחינת זוטי דברים ולפיכך, יש לזכותו.

4         טענת ההתישנות - בית משפט קמא בחן את טענות המערער, לעניין טענת ההתיישנות, על פי שני תצלומי אוויר שהוגשו על ידי המאשימה, האחד משנת 1996 (ת/3 בבית משפט קמא) והשני משנת 1999 (ת/4 שם), עדותו של מפענח התצלומים, מר אהוד לוטם  וכן ערך ביקור במקום בתאריך 21.11.04. לאחר בחינת הראיות קבע בית משפט קמא  כי: לגבי מבנים מס' 4, 5 הוכחה טענת התיישנות, שכן אלו נבנו לפני שנת 1996 ואילו לגבי מבנים מס' 1, ,2, 3 ו-6 אלו נבנו לאחר שנת 1996 ולגביהם דחה את טענת התיישנות. 

5         להלן תמצית קביעותיו של בית משפט קמא לענין המבנים-

לגבי מבנה מס' 1- המדובר בסככת עץ, פתוחה בצידיה מתוח בד.

טענת המערער לפיה, אין להגדיר סככה זו כמבנה בשל ארעיותה ופרק הזמן הקצר הנדרש לפירוקה ומשכך אין המדובר בבניה בלתי חוקית, נדחתה על ידי בית משפט קמא לנוכח הוראת סעיף 145 לחוק התב"ן המחייב קבלת היתר בנייה לצורך הקמתו של " בניין" אשר מוגדר כ "כל מבנה, בין שהוא בנוי אבן ובין שהוא בנוי בטון, טיט, ברזל, עץ או כל חומר אחר...". לפיכך, ומשמבנה מס' 1 בא בהגדרתו של בניין הרי שהיה צורך בקבלת היתר בניה ומשלא נמצא היתר הרי שמדובר בבניה בלתי חוקית ואין בעובדה שהמערער יכול בכל עת ובמהירות להסיר הבד מעל השלד כדי לגרוע מחובתו לקבל היתר גם למבנה זה.

אשר להתישנות העבירה לגבי מבנה זה - טען המערער כי, בזמן צילום אוויר שנעשה בשנת 1996 הוסר כיסוי הבד וכי די בכך כדי שהדבר ייחשב כאילו  ואינה קיימה ולכן תצלום האוויר אינו יכול להוות ראיה, להעדרו של  המבנה.

הטענה נדחתה מכיוון שלא הוכחה. נקבע כי המערער לא העיד כי הסיר את כיסוי הבד בשום שלב. כמו כן, העדיף בית משפט קמא את עדותו של מפענח התצלומים לפיה, לא נראה מבנה בתצלום משנת 1996.

מבנה מס' 2- צריף בנוי עץ וגג אסבסט.

נטען כי המבנה צמוד לשורת עצים מערבית למבנה ולכן הוסתר בצילום אוויר מ-1996  על ידי העצים עצמם.

בית משפט קמא קבע כי על בסיס עדותו של המפענח וכן מביקור במקום, לא היה בעצים או בצילם כדי להסתיר את המבנה, אף אם נגזם חלק בשלב זה או אחר.

מבנה מס' 3- מבנה מעץ מכוסה יריעות פלסטיק

נטען כי, לא ניתן לראות תמונה ברורה של מבנה בשל העצים הקיימים במקום וכי דווקא בתצלום משנת 1996 נראה הדבר דומה יותר למבנה מאשר בתצ"א משנת 1999. הטענה נדחתה והתקבלה עדות המפענח.

מבנים מס' 4 ו-5 - מבנה מגורים ומטבח העשוי יריעות בד ורצפת בטון.