פסק-דין בתיק עפ 71546/05

השופטת ד' ברלינר, סג"נ -  אב"ד

פתח דבר

1.     בשנת 2002 ובסמוך לכך שירת המערער, כשוטר במשמר הגבול. בכתב אישום שהוגש נגדו (ונגד אחרים) בבית משפט השלום בתל אביב (ת"פ 3701/02) נטען, כי בתאריך 13.01.02 במהלך פעולה שנועדה לעצור שוהים בלתי חוקיים שהתגוררו ביפו, תקף המערער אחד מאותם שוהים בלתי חוקיים, אדם בשם סאלם מאג'ד (להלן: המתלונן).

2.     כתב האישום כלל מלכתחילה שתי חטיבות מרכזיות (שהוו יחד את האירוע): חטיבה אחת, התרחשה במקום בו נעצרו השוהים הבלתי חוקיים (רח' שבטי ישראל ביפו). החטיבה השנייה, התרחשה, על פי הנטען, באוטובוס שאליו הועלו אותם שוהים בלתי חוקיים.

3.     בתום פרשת התביעה חזרה בה התביעה מטענתה, כי המערער היה מעורב בצורה כלשהי ב"אירוע האוטובוס", והאישום נגדו הצטמצם לתקיפתו של המתלונן במקום מעצרו.

4.     בית משפט קמא, לאחר שבחן את הראיות, קבע כי המערער אכן תקף את המתלונן במקום מעצרו. הגם שהדברים לא נאמרו במפורש ניתן להבין כי לעניין זה קיבל בית משפט קמא את גרסתו של המתלונן, אשר טען כי הארוע כלל שני שלבים:

בשלב הראשון - הוציא אותו המערער מהקרוואן שבו שהה (להלן: החדר), תוך שנתן לו מכה על היד. לאחר מכן, תפס אותו בצוואר ומשך אותו מחוץ לחדר. בדרך הוא נתקל בדלת וקיבל מכה.

השלב השני - התרחש בחוץ. המערער הביא את המתלונן אל מתחת לעץ תות, העומד במקום, שם חבט בו עם מכשיר בראשו. המתלונן לא היה עקבי באשר למכשיר שבו חבט בו. על פי גרסה אחת, מדובר במכשיר קשר. על פי גרסה נוספת, מדובר בפנס. בנוסף לכך, לטענת המתלונן, חבט המערער ברגלו של המתלונן עם נשק שהחזיק בידו.

הטענות בערעור

5.      המערער לא חלק על כך שהיה אירוע בחדר, שבמהלכו נפצע המתלונן. המתלונן, כך לגרסתו, ניבל את פיו והתסיס את חבריו לחדר, ולכן על פי הוראת מפקדו הוצא החוצה. כיוון שסירב לציית להוראה, נגרר החוצה. במהלך הגרירה הוא קיבל מכה מהדלת. על מכה זו דיווח המערער מייד בדו"ח ת/10, שנרשם סמוך לזמן האירוע. בת/10 אמר המערער כדלקמן: " במהלך הבדיקה אחד השבחים בשם מאג'ד סאלם...קם מהכסא כאשר בידו בקבוק בירה...ביקשתי ממנו שיישב ויירגע ... סירב לשבת. הושבתי אותו בכח... נאלצתי להוציא מידיו את הבקבוק בכח, אך הוא לא הרפה מאחיזתו ונגרר איתי אל פתח הדלת וקיבל מכה בראשו מהדלת וכתוצאה מכך הנ"ל נפל ונגרם לו חתך בראש ודימם מראשו". 

6.      הויכוח באשר לארוע בחדר הצטמצם, איפוא, לשאלה אם מדובר בשימוש בלתי סביר בכוח, שלכל היותר ראוי להעמיד בגינו לדין משמעתי, או  בתקיפה.

7.     באשר להמשך הארוע תחת עץ התות, הטענה היא כי שגה בית משפט קמא בקבלו את גרסתו של המתלונן.  המערער לא היכה את המתלונן תחת עץ התות, לא באמצעות מכשיר כלשהו ולא בדרך אחרת. 

דיון

הגם שבית משפט קמא התייחס לאירוע כמיקשה אחת, נלך בדרכו של הסנגור ונבחן כל אחד מחלקי האירוע בפני עצמו:

8.     באשר להוצאתו של המתלונן מן הקראוון החוצה: כאמור, המחלוקת בנושא זה מצומצמת. השאלה היחידה היא - אם מדובר "בשימוש לא זהיר בכוח" (ראה ס' 19.2 להודעת הערעור) או בתקיפה של ממש.

9.     לאחר שבחנתי את הראיות, דעתי היא כי אין מחלוקת כי המתלונן היה שיכור, לא ציית להוראות המערער, ולא הסכים לשבת גם כאשר המערער הושיב אותו בכוח. אין בכך כדי להצדיק את הדרך שבה נהג המערער.

גרסתו הבסיסית של המערער הובאה לעיל, (ראה סעיף 5). המערער נחקר פעמיים נוספות במשטרה. את מקום הניסוח הפאסיבי שבת/10: הבחור "נגרר איתי", מחליף בהודעתו ת/30, ניסוח אקטיבי: " הוצאתי אותו החוצה כאשר אני מושך את ידיו וראשו נכנס בדלת בחלק החיצוני של הדלת...".

בהודעה נוספת ת/30א' נשאל המערער במפורש:

" ש: בעדויות שנגבו מהשוטרת והקצין לא נאמר כי היה צורך למשוך אותו בכוח החוצה...

ת: לא היה ולא נברא. כן הוצאתי אותו בכוח וניסיתי להוציא ממנו את הבקבוק.