פסק-דין בתיק עפ 7154/05

י. אלון - שופט

1.         המערער, יליד אפריל 1984, הועמד לדין בבימ"ש השלום באשקלון וביום 1.9.04 הורשע עפ"י הודאתו בכתב האישום, כפי שתוקן אותו היום, בעבירות של חבלה ופציעה בניגוד לסעיף 334 לחוק העונשין ובעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק הנ"ל.

המעשים בגינם הורשע אירעו ביום 9.6.04, שעה שתקף את המתלונן בחניון הקניון באשקלון "וגרם לו לפצע חתך בזרועו השמאלית", וזאת תוך שהוא מאיים על המתלונן כי "לא יצא חי מאשקלון".

בימ"ש קמא [כב' השופט ח. נחמיאס] הורה על עריכת תסקיר שרה"מ וקבע מועד להשמעת הטיעונים לעונש.

בתסקיר מיום 7.2.05 ובתסקיר משלים מיום 17.2.05, המליץ שרה"מ "להימנע מהרשעת המערער בדין" ולהסתפק בהטלת עבודות שירות לתועלת הציבור.

בתום ישיבת הטיעונים לעונש [15.3.05] קיבל בימ"ש קמא את כל המלצות שרה"מ, הורה על ביטול הרשעתו של המשיב, הטיל עליו ביצוע 350 שעות של"צ, חייבו בפיצוי המתלונן "בפיצויים סמליים בסך 5000 ש"ח" והעמידו בפיקוח שרה"מ לשנה אחת.

2.         בפנינו ערעור המדינה על החלטת בימ"ש קמא, בה בוטלה הרשעת המערער ועל מידת העונש שהוטלה עליו.

במהלך הדיון בערעור הודיעה ב"כ המדינה, כי לאור העובדה שהמערער ביצע בינתיים את מלוא היקף עבודות השל"צ, מייחדת היא את ערעורה אך ורק לעניין ביטול ההרשעה.

בנימוקי הערעור - בכתב ובע"פ - עומדת המדינה על החומרה הרבה שבעבירת הדקירה שביצע הנאשם, ועל העובדה שזו הפעם השלישית בה הוא מועמד לדין כאשר בשתי הפעמים הקודמות נמנע בימ"ש השלום מהרשעתו.

באפריל 2001, בבימ"ש השלום לנוער ביחס לביצוע עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ובפברואר 2004 [ארבעה חודשים בטרם ביצוע העבירות דנן] בעבירה של שימוש ברכב ללא רשות ונטישתו.

המדינה מפנה לקווי האישיות האלימים באישיותו של המערער, כפי שפורטו בתסקיר שרה"מ [מ-7.2.05].

הסנגור כנגדה מפנה למכלול הנסיבות המפורטות בתסקירי שרה"מ ולנימוקיו המפורטים של בימ"ש קמא - מדוע מצא לנכון בנסיבותיו של המערער לאמץ המלצות שרה"מ, וזאת על אף חומרת המעשים שביצע.

3.         לדעתי - דין הערעור להתקבל.

            נקודת המוצא בפלילים הינה כי דינו של מבצע עבירה להיות מורשע בביצועה.

הימנעות מהרשעה לא תקום אלא בהתקיים החריגים הנדירים והמיוחדים שנקבעו לעניין זה בפסיקה, שעניינם באופי מעשי העבירה, בנסיבותיו האישיות ובגילו של העבריין ובמשמעות קיצונית במיוחד העשויה להיוודע להרשעתו.

במערער דנן לא מצאנו אף לא אחד משלושת החריגים הנ"ל, וודאי שלא את הצטברות שלושתם יחדיו.

            בעת ביצוע מעשי העבירה היה המערער בן 20, חייל בשירות סדיר.

המעשים שביצע - תקיפת המתלונן, דקירתו וגרימת חתך עמוק בזרועו תוך השמעת איומים על חייו - ראויים להתייחסות מחמירה ביותר ואינם נמנים כל עיקר על סוג העבירות בהן יבחן ביהמ"ש אפשרות להימנע מהרשעה.

ועל כל אלה - המערער דנן "זכה" פעמיים להימלט מתוצאה מרשיעה בגין עבירות שביצע, אחרונה שבהן אירעה חודשים בלבד בטרם ביצע את מעשיו הנואלים נשוא הליכים אלה.

נוכח כל אלה, טעה בימ"ש קמא באיזונים שאיזן ובהחלטתו לבטל את הרשעת המערער.