פסק-דין בתיק עפ 714/05

א.         בפנינו ערעור המדינה על גזר דינו של בית-משפט השלום בחיפה (ס. הנשיא כב' השופט מר כ. ח'יר) מיום 12.9.05 ב-ת.פ. 4086/04 לפיו נדונה המשיבה סיוון אזרן (להלן: "המשיבה") למאסר על תנאי של 12 חודשים לתקופה של שלוש שנים.

ב.         העובדות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

            נגד המשיבה, ילידת 1982, הוגש כתב אישום בו נטען שבתאריך 29.10.04 תקפה המשיבה את אמה בכך שהטיחה בה אגרופיה, בראשה ובכל חלקי גופה. משנמלטה אמה של המשיבה לחדר האמבטיה ונעלה את עצמה שם, רדפה המשיבה אחר אמה ושברה את זכוכית דלת האמבטיה, ובהמשך שברה מספר חפצים בבית. לאחר שאמה של המשיבה התקשרה למשטרה המשיכה המשיבה ותקפה אותה.

            המשיבה גם איימה על חיי אמה, אמרה לה שתרצח אותה, ומשהגיעו שוטרים למקום המשיכה המשיבה ואיימה על חיי אמה במטרה להפחידה ואמרה, בין היתר, כי תרצח אותה.

            המדינה ייחסה למשיבה עבירות של תקיפה לפי סעיף 379 של חוק העונשין, תשל"ז-1977, היזק בזדון לפי סעיף 452 של חוק העונשין, ואיומים לפי סעיף 192 של חוק העונשין.

ג.          בישיבת בית-משפט קמא מיום 3.2.05 הודתה המשיבה בעובדות כתב האישום והורשעה בהתאם להודאתה.

ב"כ המדינה ציינה בפני בימ"ש קמא שהעבירות נשוא כתב האישום אותן ביצעה המשיבה כלפי אמה חמורות הן, ואין זו מעידה חד פעמית. ב"כ המדינה ביקשה כי יוטל על המשיבה מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס.

            אמה של המשיבה הופיעה אף היא בפני בימ"ש קמא וציינה כי המשיבה מרצה עונש מאסר בדרך של עבודות שירות. אמה של המשיבה מסרה גם שאביה של המשיבה נפטר, וטענה שהיא מעוניינת לעזור לבתה, יחד עם זאת היא גם זקוקה לה, סולחת לה, ומבקשת ליתן לה הזדמנות.

            ב"כ המשיבה טען בפני בימ"ש קמא שמאז נפטר האב, הסתבכה המשיבה בעבירות. לטענתו, מאז נעצרה המשיבה עקב האישום נשוא הדיון למשך כ-10 ימים, הפיקה המשיבה לקח, הואיל והישיבה במעצר היתה עבורה טראומה, ועבודת השירות  תהווה עבורה מסגרת מתאימה.

            עוד טען הסניגור שהמשיבה מביעה חרטה כנה.

ד.         בימ"ש קמא הפנה את המשיבה לממונה על עבודות שירות לקבלת חוות דעת. חוות הדעת שנתקבלה היתה שלילית.

הממונה ציין שהמשיבה מרצה מאסר בעבודות שירות בתיק אחר, וזאת לתקופה של שלושה חודשים, אך  עבודת שירות  זו הופסקה במרץ 2005, הפסקה מינהלית. המשיבה עתרה לביהמ"ש כנגד ההחלטה בדבר ההפסקה המינהלית. ניתנה למשיבה הזדמנות נוספת, אך גם הפעם הוחלט להפסיק את עבודות השירות הפסקה מינהלית, וזאת ביום 2.8.05.

            צויין בחוות דעתו של הממונה שהמשיבה היא עובדת שירות בעייתית ונעדרת רבות מן העבודה.

            לפיכך, מסקנת הממונה היתה שאין המשיבה מתאימה לריצוי עונש המאסר בעבודת שירות.

ה.         בישיבת בית משפט קמא מיום 12.9.05 פירטו באי-כוחם של שני הצדדים את טענותיהם, בשים לב לאמור בחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות .

            ב"כ המדינה חזר ועתר בפני בימ"ש קמא להטיל על המשיבה עונש מאסר ממושך ומאסר על תנאי ארוך, ואילו הסניגור ציין את הטראומות שעברה המשיבה, ובין היתר פטירת אביה, וסכסוכים עם אמה, אך יחד עם זאת טען שמאז הארוע נשוא הדיון היחסים בין המשיבה לאמה תקינים הם, ויש למנוע התדרדרות של המשיבה לעולם העבריינות בבית הסוהר.

ו.          בית המשפט קמא ציין בגזר דינו שהוא סבר להטיל על המשיבה עונש מאסר בפועל אותו תוכל המשיבה לרצות בעבודות שירות, אך נוכח האמור בחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות , וכדי למנוע את מאסרה של המשיבה, החליט בית-משפט קמא להטיל על המשיבה עונש מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך שלוש שנים.

ז.          על כך מונח בפנינו ערעור המדינה הטוענת כי העונש שהוטל על המשיבה קל יתר על המדינה ומצדיק התערבותה של ערכאת הערעור.

            המדינה מצביעה על רישומיה הפליליים של המשיבה בגין עבירות אלימות (מכאן שאין זו מעידתה הראשונה).