פסק-דין בתיק עפ 71380/04

השופט ז' המר :

1.         ערעור על  החלטת בית-משפט לעניינים מקומיים בכפר-סבא (כב' השופט ח' פדר, סג"נ), בב"ש 3363/04 מיום 08/07/04, לפיה החליט בית המשפט קמא לבטל צו הפסקה שיפוטי וצו מניעת פעולות שהוצאו כנגד המשיב מכוח סעיפים 239 ו- 246 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: החוק).

2.         צו ההפסקה השיפוטי והצו למניעת הפעולות ניתנו ביום 23.6.04, במעמד צד אחד, כפי שהתבקש בבקשה של המערערת (להלן: הבקשה):

" בהתאם לסמכותו על פי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") ועפ"י תקנות התכנון והבניה (סדרי דין בהליכים למתן צווים על פי המבקש בלבד), התשמ"ג-1982 מתבקש בית המשפט הנכבד לצוות על המשיב וכל מי שעומד בשירותו, להפסיק את כל עבודות הבניה במקרקעין הידועים כגוש 7839 חלקה 38, המצויים בתחום מרחב תכנון טייבה (להלן: "המקרקעין") וכן ליתן צו המונע כל עבודות שנועדו לפתיחת תחנת תידלוק ושירותים נלווים או כל שימוש אחר שאינו חקלאי.

כן מתבקש בית המשפט הנכבד להורות למשטרת ישראל לסייע למפקחי הועדה המחוזית בביצוע הצו".

3.         המשיב הינו הבעלים ובעל זכויות השימוש וההחזקה במקרקעין הידועים כגוש 7839 חלקה 38, המצויים בתחום מרחב תכנון טייבה.

המשיב הגיש לאישור הוועדה המקומית תכנית מפורטת טב/מק/2883, שמטרתה להכשיר הקמת תחנת תידלוק במקרקעין.

על סמך תכנית זו קיבל המשיב, בתאריך 7.7.02, מהוועדה המקומית לתכנון ובניה טייבה היתר בניה מספר 6146 להקמת תחנת תידלוק (להלן: היתר הבניה).

ביום 30.5.04 גילו פקחי הוועדה המחוזית כי המשיב החל להקים את תחנת התידלוק.

ביום 23.6.04 נתן בית-משפט קמא צו הפסקה שיפוטי וצו מניעת פעולות במעמד צד אחד לבקשת המערערת. לטענת המערערת, היתר הבניה אינו חוקי.

ביום 28.6.04 הוגשה על ידי המשיב בקשה לביטול צו ההפסקה השיפוטי, שנידונה ביום 1.7.04, במעמד הצדדים.

4.         בית-משפט קמא קבע כי המערערת (המשיבה בבית-משפט קמא), לא הוכיחה פגם מהותי היורד לשורשו של ההיתר, עד כדי ביטולו, הפקעתו, או הפסקת פעולות שנעשו תוך הסתמכות עליו, וביטל את הצווים שניתנו ביום 23.6.04.

בית-משפט קמא סבר כי היתר הבניה שניתן למשיב (המבקש בבית-משפט קמא), "נהנה" מחזקת התקינות המנהלית. החזקה מניחה כי הרשות המנהלית פעלה כדין, ומי שטוען אחרת עליו הראיה.

" הנטל היה על המשיבה לסתור חזקה זו ולהוכיח כי לא מולאו כל התנאים הנדרשים, וכי לא בוצעו כל ההליכים המקדמיים הנחוצים להוצאתו כדין של ההיתר. נטל זה לא הורם על ידי המשיבה" (עמ' 2 להחלטה).

נימוקי הערעור:

5.         לטענת המערערת ההיתר שניתן למשיב אינו חוקי וזאת בשל הפגמים המהותיים הבאים:

א.                  ההיתר ניתן על בסיס תוכנית מפורטת טב/מק/2883 שלא אושרה;

ב.                  דבר הפקדתה ודבר אישורה של התכנית לא פורסמו ברשומות ובעיתונות כמתחייב מסעיפים 89 ו- 117 לחוק. פרסומים כאמור לא הוצגו על ידי המשיב בבית-משפט קמא;