פסק-דין בתיק עפ 71329/07

בתאריך 12.8.06 בילתה המתלוננת, ילידת 1991, במועדון בתל-אביב. סלאבה קליגמן (להלן: סלאבה) הכיר את המתלוננת לפני כן, ומשהבחין בה כשהיא ממתינה בסמוך למועדון, הציע לה לשבת עמו ברכבו עד אשר יגיע האדם שלו המתינה.

המתלוננת הסכימה להצעה, נכנסה לרכבו ומכאן ואילך הפך הארוע עבורה לסיוט שמוצא את ביטויו בכתב האישום שהוגש נגד המערער.

סלאבה נעל את דלתות הרכב ונסע לסימטה קרובה. סלאבה נגע בחזה, השחיל את ידיו מתחת לבגדיה של המתלוננת, נגע במקומות שונים בגופה, נסיונותיה של המתלוננת להדפו לא הביאו לכך שיפסיק במעשיו. הוא אחז בחוזקה בפניה ונישק אותה בכוח. גם כשהצליחה לפתוח את הדלת, אחז בה, קרע את שמלתה. המתלוננת הצליחה לברוח אלא שהמערער החזיר אותה הצמידה לרכב, חבט בה, סטר לה, נשך אותה והכניסה לרכב. חרף זעקותיה, לא הרפה ממנה ורק בתושיה ומאמצים רבים הצליחה המתלוננת להמלט מן הרכב. סלאבה נמלט ברכבו כשהוא נתון תחת השפעת משקאות משכרים עלה עם רכבו על שפת המדרכה. כשהגיעה ניידת משטרה - עצר את הרכב.

בבית משפט קמא הודה סלאבה בעבירות שיוחסו לו והורשע על סמך הודייתו.

בית משפט קמא, כב' השופט ח' אפרתי, מבית משפט השלום בתל-אביב הטיל על סלאבה את העונשים הבאים:

24 חודשי מאסר, מתוכם 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות; פיצוי כספי למתלוננת בסך 75,000 ש"ח וכן פסילה של רשיון הנהיגה למשך  שלוש שנים.

על גזר הדין מונחים בפנינו שני ערעורים. סלאבה מערער על עונש הפסילה וכן על גובה הפיצוי. המדינה מערערת על קולת העונש ועל כך שבית משפט קמא לא הטיל על סלאבה מאסר בפועל משמעותי שירוצה מאחורי סורג ובריח.

קודם לדיון בפנינו הצטרפה כצד לערעור גם המתלוננת שיוצגה על ידי מרכז נוגה, וזאת בשל העובדה שסלאבה ביקש להקטין את הפיצוי שנפסק לו. במהלך הדיון בפנינו חזר בו סלאבה מהערעור לענין גובה הפיצוי, שעל כן נושא זה ירד מן הפרק, והפיצוי בסך 75,000 ש"ח נשאר בעינו, לרבות הפריסה לתשלומים כפי שנקבע בבית משפט קמא.

לפיכך, הדיון מתמקד כרגע בשתי סוגיות:

1. עונש הפסילה שעליו מלין סלאבה.

2 . ערעורה של המדינה באשר לתקופת המאסר שקצב בית משפט קמא.

נפתח בערעורה של המדינה.

בהודעת הערעור כמו גם בטיעוניה בפניה, עומדת המדינה על החומרה החריגה במעשיו של סלאבה. המעשים גבלו, למעשה, בנסיון אונס, כך לטענת המדינה. סלאבה ניסה להפשיט את המתלוננת, חנק אותה. המתלוננת הצליחה להמלט רק אחרי מאבק קשה וגם אז הצליח סלאבה פעם ופעמיים להחזיר אותה אל המכונית.

עוד מפנה המדינה לתוצאות הקשות שהיו לארוע על המתלוננת. המתלוננת (שנכחה גם בדיון בפנינו) העידה, "כי מאז המקרה אני סובלת מפחדים, מתקשה לישון בלילה, סובלת מסיוטים, כל נגיעה גורמת לי גועל" ועוד. העונש הטיל בית משפט קמא חורג הן מנורמת הענישה המקובלת  ומשדר מסר לא נכון באשר לרמת הענישה המתחייבת בעבירות מסוג זה, ובמיוחד בנסיבות שלפנינו.

המדינה שמה את הדגש על גילה של המתלוננת בזמן מעשה ולכך שתוצאות הארוע תלוונה אותה עוד זמן רב. לציין בהקשר זה, כי המתלוננת עצמה העידה בבית המשפט לענין העונש.

על פני הדברים, המדינה צודקת בטיעונה. כל גורמי החומרה שאליהם הפנתה את תשומת הלב ואת האצבע המאשימה, אכן קיימים והטעון איננו מתלהם או מופרז.

מקובלת עלינו גם הטענה כי מדובר במעשה שבאופיו קרוב לנסיון אונס. שיחק למתלוננת מזלה ושמא נחישותה ואומץ ליבה, שהצליחה להמלט. לא בשל חרטתו של סלאבה (ולו גם לאחר שהחל במעשיו הנלוזים) לא בא המעשה לכלל סיום.

אין לנו ספק, כי לו אנו במקום בית משפט קמא היינו מטילים על המערער תקופת מאסר של ממש, שתרוצה מאחורי סורג ובריח. אלא שבינתיים ומאז הארוע ועד היום חלף פרק זמן לא מבוטל והזמן, כדרכו, תמיד מוליד שינויים והתפתחויות.

בפני בית משפט קמא היו תסקירי שירות מבחן ובפנינו מצוי היום תסקיר עדכני שניתן לפני ימים ספורים בלבד. מהתסקירים כולם אנו למדים, כי מדובר בארוע חריג וחד-פעמי בכל התנהלותו של סלאבה, לכל שנותיו.