פסק-דין בתיק עפ 7112/05

הנשיא י. פלפל:

1.         ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' ס. הנשיא, השופט דב מגד) בת.פ. 4431/04 מיום 20.1.05 לפיו נידון המערער לשלושים ושלושה חודשי מאסר, מתוכם 24 חודשים לריצוי בפועל, שימנו מיום מעצרו של המערער               (18.12.04) ותשעה חודשי מאסר על תנאי וכן לתשלום קנס בסכום של 5,000 ש"ח או שני חודשי מאסר אם הקנס לא ישולם תוך 12 חודשים מיום מתן גזר הדין.

            כן החליט בית המשפט לחלט כספים שנמצאו אצל המערער ( ) לאוצר המדינה.

2.         כתב האישום שהוגש נגד המערער לבית משפט השלום בבאר שבע הכיל שלושה אישומים.

            המערער הודה בעובדות שבשלושת האישומים והורשע על סמך הודאתו כדלקמן:

א.         אישום מס' 1

במהלך חודש ינואר 2004 הסתנן המערער לשטח מדינת ישראל דרך גבול מצרים וב-30.5.04 נמצא שוהה בארץ שלא כדין. על כן נמצא המערער אשם בעבירה של הסתננות לפי סעיף 2 לחוק למניעת הסתננות (עבירות שיפוט), תשי"ד - 1954, להלן - "חוק ההסתננות" ובעבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל לפי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל תשי"ב - 1952, להלן "חוק הכניסה".

ב.         אישום מס' 2.

            על פי האמור באישום זה, במהלך חודש ספטמבר 2004 הסתנן המערער, שוב, לשטח המדינה דרך גבול מצריים, לאחר שלפני כן גורש מישראל ושהה בישראל, שוב, ללא אישור כדין ועל כן הורשע בעבירה של הסתננות לאחר גירוש, ועל כן הואשם והורשע בביצוע עבירה לפי סעיף 3 לחוק ההסתננות ועבירה לפי סעיף 12 לחוק הכניסה.

ג.          אישום מס' 3

עובר לתאריך 11.12.04 קשר המערער קשר עם אחד בשם "פראד" לביצוע פשע, לפיו המערער יסייע לשתי נתינות זרות מקולומביה להסתנן לישראל דרך גבול מצריים מבלי שיש להן אישורי כניסה לישראל ותמורת סך של 1,700 דולר לאדם.

במסגרת הקשר ולשם קידומו פראד הורה למערער להגיע לאזור באר שבע עם מונית, משם מאן דהוא יעביר לידיו את המסתננות והמערער היה אמור לסייע להן להיכנס לתחומי המדינה ואכן בתאריך 18.12.04 אותו מאן דהוא יצר קשר עם המערער וביקש ממנו להגיע לאזור באר שבע, ואז המערער שכר שירותיו של נהג מונית אשר הסיעו לבאר שבע. במהלך הנסיעה המערער תודרך בשיחות טלפון ומסר את מכשיר הטלפון הנייד שלו לנהג המונית על מנת שזה יקבל מידע ומקום מדוייק להסעת המערער. המערער הגיע עם המונית לנקודת מפגש חשוכה ומבודדת ברמת חובב, המתין כמה דקות עד "שמאן דהוא הופיע עם הבחורות" והמערער גבה מכל אחת מהן 1,700 דולר והתחלק בתמורה עם אותו מאן דהוא אז החל המערער בנסיעה לכיוון תל אביב ובמעשים אלה סייע לשתי הבחורות להסתנן לישראל שלא כדין ועל כן הואשם והורשע בביצוע עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 ועבירה של מתן סעד למסתנן לפי סעיף 6 לחוק ההסתננות.

3.         המערער מערער על חומרת העונש ובא כוחו טען, כי העונש שהושת על המערער הינו חמור וחומרתו חורגת מרף הענישה המקובל וכן טען שהמערער לא יוכל לשלם את הקנס והתוצאה תהיה שהוא יצטרך לשבת תקופה נוספת בבית הסוהר שכן כל הכספים שהיו לו נתפסו וחולטו.

            ב"כ המערער הדגיש כי מרשו חסר כל עבר פלילי אך יש לו אישה ובן בן שנה שהוא לא ראה אותם תקופה ארוכה.

            לדברי הסניגור המערער לא הבריח את הנשים ממצריים אלא רק סייע להעביר אותן מהנגב למרכז הארץ.

            כאשר שאלנו את ב"כ המערער מדוע מרשו נכנס לארץ ללא אשרה הוא השיב "אין לי תשובה".

            הסניגור סבור שהשימוש בחוק ההסתננות, במקרה זה, הינו מוגזם וניתן היה להאשים אותו רק בעבירה לפי חוק הכניסה, אם כי הוא הדגיש כי "הערעור שלנו אינו על הכרעת הדין".

4.         העונשים שהוטלו על המערער אינם קלים, יחד עם זאת, צדק בית המשפט קמא שדן את המערער לתקופת מאסר של 24 חודשים שכן מדובר בעבירות חמורות ובנוסף לכך, המערער, בחוצפתו, לאחר שפעם אחת נכנס לישראל, נתפס וגורש ממנה ללא שהוגש נגדו כתב אישום, חזר והסתנן ארצה, בניגוד לחוק וביצע עבירות חמורות של קשירת קשר לביצוע פשע ומתן סעד לשתי מסתננות להיכנס לתחום המדינה.

            לגבי הטענות המשתמעות בדברי הסניגור שלא היה מקום להאשים את המערער בעבירה לפי חוק ההסתננות, דינן להידחות, הן מאחר והסניגור עצמו הודה שהוא לא מערער על הכרעת הדין והן מאחר והטענות הועלו, בלשון רפה, גם בבית משפט קמא ונדחו על ידו. המערער הודה בביצוע עבירות הן על חוק ההסתננות והן על חוק הכניסה ובדין הורשע בביצוע עבירות אלו.